מזין

מֵזִין

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מזין
הגייה^*	mezin
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ז־ו־ן
דרך תצורה	משקל מַקְטִיל
נטיות	נ׳ מֵזִינָה, ר׳ מֵזִינִים, נ"ר מֵזִינוֹת

טוב למאכל.
- להגדרה זו אין משפט מדגים. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.
  רשימה של ערכים שיש להוסיף להם משפטים מדגימים תמצאו כאן.

השורש ז־ו־ן הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

בבניין נפעל, בצורת הבינוני של יחידה, מותרת הנטייה כבלשון חז"ל; נִזֹּנֶת, או לפי הנטייה השגורה בעברית החדשה ובמקרא: נִזּוֹנָה.
בבניין נפעל, בצורת הֶעבר מותרת גם הנטייה בפתח, כנהוג בלשון חז"ל: נִזַּנְתָּ, נִזַּנְתִּי וְכולי.

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מזוין
הגייה^*	mezuyan
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ז־ו־ן
דרך תצורה	משקל מְקֻטָּל
נטיות	נ׳ מְזֻיֶּנֶת, ר׳ מְזֻיָּנִים, נ"ר מְזֻיָּנוֹת

לשון חז"ל מחוזק. (באמצעי־עזר, עפ"ר נשק) .
- ”וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות יג, פסוק יח), שֶׁעָלוּ מְזֻיָּנִין.“ (שמות רבה, פרשה כ, סימן יט)
[סלנג] שנעשה לו נזק.
- "אנחנו דור מזוין!" (עכשיו מעונן, מאת אביב גפן)

נגזרת מלשון עברית-מקראית: 'זין', בהוראת נשק . בינוני סביל מהפועל זיין.
המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בשיכול עיצורים בפסוק הבא: ”סוּסִים מְיֻזָּנִים, מַשְׁכִּים הָיוּ; אִישׁ אֶל-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ, יִצְהָלוּ.“ (ירמיהו ה, פסוק ח)^[1]

השורש ז־ו־ן הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

בבניין נפעל, בצורת הבינוני של יחידה, מותרת הנטייה כבלשון חז"ל; נִזֹּנֶת, או לפי הנטייה השגורה בעברית החדשה ובמקרא: נִזּוֹנָה.
בבניין נפעל, בצורת הֶעבר מותרת גם הנטייה בפתח, כנהוג בלשון חז"ל: נִזַּנְתָּ, נִזַּנְתִּי וְכולי.