- לשון חז"ל כּלְכֵּל עַצְמוֹ מִן; הִתְקַיֵּם מִן.
- "אלמנה ניזונת מנכסי יתומים, ומעשה ידיה שלהן, ואינן חייבין בקבורתה" (משנה, סדר נשים, מסכת כתובות, פרק י"א, א')
- "והבנות ניזונות מנכסי האב, ואינן ניזונות מנכסי האם" (משנה, סדר נזיקין, מסכת בבא בתרא, פרק ח')
- "סוכה אחת של נצפה ועלת לתוכה וגדרתא ממנה היה ניזון וממנה היה מתפרנס כל ימיו" (תלמוד ירושלמי, סדר מועד, מסכת שבת, דף ע"ח, פרק ט"ו)
אנגלית: to be nourished
| השורש זון
|
|
השורש ז־ו־ן הוא שורש מגזרת נע"ו/י.
| ז־ו־ן
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
זָן
|
זָן
|
יָזוּן
|
זוּן
|
לָזוּן
|
| נִפְעַל
|
נִזּוֹן
|
נִזּוֹן
|
יִזּוֹן
|
הִזּוֹן
|
לְהִזּוֹן
|
| הִפְעִיל
|
הֵזִין
|
מֵזִין
|
יָזִין
|
הָזֵן
|
לְהָזִין
|
| הֻפְעַל
|
הוּזַן
|
מוּזָן
|
יוּזַן
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
|
|
|
|
|
| פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
- בבניין נפעל, בצורת הבינוני של יחידה, מותרת הנטייה כבלשון חז"ל; נִזֹּנֶת, או לפי הנטייה השגורה בעברית החדשה ובמקרא: נִזּוֹנָה.
- בבניין נפעל, בצורת הֶעבר מותרת גם הנטייה בפתח, כנהוג בלשון חז"ל: נִזַּנְתָּ, נִזַּנְתִּי וְכולי.
| |
|
