|
השורש ד־פ־ק הוא שורש מגזרת השלמים.
נטיות הפעלים
| ד־פ־ק
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
דָּפַק
|
דּוֹפֵק,
(ב׳ פעוּל: דָּפוּק)
|
יִדְפֹּק
|
דְּפֹק
|
לִדְפֹּק
|
| נִפְעַל
|
נִדְפַּק
|
נִדְפָּק
|
יִדָּפֵק
|
הִדָּפֵק
|
לְהִדָּפֵק
|
| הִפְעִיל
|
הִדְפִּיק
|
מַדְפִּיק
|
יַדְפִּיק
|
הַדְפֵּק
|
לְהַדְפִּיק
|
| הֻפְעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
|
|
|
|
|
| פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְדַּפֵּק או הִדַּפֵּק
|
מִתְדַּפֵּק או מִדַּפֵּק
|
יִתְדַּפֵּק או יִדַּפֵּק
|
הִתְדַּפֵּק או הִדַּפֵּק
|
לְהִתְדַּפֵּק או לְהִדַּפֵּק
|
הערה
- בבניין התפעל מותרת ההטיה על-פי שני דרכים:
1) כיתר הפעלים מגזרת השלמים הנוטים בו, בהיוותרות ת"ו הבניין, למשל: "יִתְדַפֵק בִּדְמָמָה" (הקיץ גווע / ביאליק [1])
2) בהידמות מלאה של פה"פ דל"ת' לת"ו הבניין, כך לפי האקדמיה ללשון העברית:"בבניין התפעל כאשר אות השורש הראשונה היא דל"ת נוצר רצף של שני עיצורים דומים מאוד בהגייתם: תי"ו ודל"ת – התְדרדר. במקרה זה יכולה לחול הידמות של התי"ו לדל"ת: במקום התי"ו יבוא דגש בדל"ת – הִדּרדר" (האותיות ת' ו-ד' בבניין התפעל)
- בבניינים קל ונפעל שורש זה נהגה בקרב דוברי עברית רבים בימינו בפ"א רפה גם אחרי שווא נח.
| 