מדכא

מְדֻכָּא

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מדוכא
הגייה^*	meduka
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ד־כ־א
דרך תצורה	משקל מְקֻטָּל
נטיות	נ׳ מְדֻכֵּאת, מְדֻכְּאָה, מְדֻכָּאָה

שרוי במצב ירוד, בעצב ובצער.
- ”וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ“ (ישעיהו נג, פסוק ה)
- ”וְהָיוּ שָׁתֹתֶיהָ מְדֻכָּאִים כָּל עֹשֵׂי שֶׂכֶר אַגְמֵי נָפֶשׁ“ (ישעיהו יט, פסוק י)
- ”אחי; בני! בראותי יהודי מדֻכא, נקרע לבי לקרעים, על כן אני אומר: צריכים אנחנו להושיע איש לרעהו"!“ (ראשון לציון וסיור הברון והברונה עדמנד די רוטשילד, מאת אברהם משה לונץ, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

בינוני פעול מן דִּכֵּא

נגזרות

מילה גזורה

מילים נרדפות

ניגודים

שמח

תרגום

אנגלית: depressed‏‏‏‏
ערבית: مُكْتَئِب‏‏‏‏

ראו גם

השורש דכא

השורש ד־כ־א הוא שורש מגזרת נל"א.

נטיות הפעלים

ד־כ־א	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל
נִפְעַל		נִדְכָּא
הִפְעִיל
הֻפְעַל				-אין-	-אין-
פִּעֵל	דִּכֵּא	מְדַכֵּא	יְדַכֵּא	דַּכֵּא	לְדַכֵּא
פֻּעַל	דֻּכָּא	מְדֻכָּא	יְדֻכָּא	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִדַּכֵּא או הִתְדַּכֵּא	מִדַּכֵּא או מִתְדַּכֵּא	יִדַּכֵּא או יִתְדַּכֵּא	הִדַּכֵּא או הִתְדַּכֵּא	לְהִדַּכֵּא או לְהִתְדַּכֵּא

הערות

בבניין התפעל מותרת ההטיה על-פי שני דרכים:

1) כיתר הפעלים מגזרת השלמים הנוטים בו, בהיוותרות ת"ו הבניין; הִתְדַּכֵּא.

2) בהידמות מלאה של פה"פ דל"ת לת"ו הבניין, כך לפי האקדמיה ללשון העברית:"בבניין התפעל כאשר אות השורש הראשונה היא דל"ת נוצר רצף של שני עיצורים דומים מאוד בהגייתם: תי"ו ודל"ת – התְדרדר. במקרה זה יכולה לחול הידמות של התי"ו לדל"ת: במקום התי"ו יבוא דגש בדל"ת – הִדּרדר" (האותיות ת' ו-ד' בבניין התפעל)

שימו לב: העושה אנלוגיה בבניין פֻּעַל בזמן ההווה לגזרת נל"י/ה-דינו שגיאה. עה"פ מנוקדת בקמץ ולא בצירה, יש לומר אפוא מְדֻכָּא ולא מְדֻכֵּא.

מְדַכֵּא

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מדכא
הגייה^*	medake
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ד־כ־א
דרך תצורה	משקל מְקַטֵּל
נטיות	נ׳ מְדַכֵּאת מְדַכְּאָה ר׳ מְדַכְּאִים מְדַכְּאוֹת

עברית חדשה מה שגורם לצער ולעגמת נפש.
- ”אם כה או כה, זה לא מקל עליה במאומה, כי חוששת היא תמיד מפני חוסר ידיעות בטיפול וכל שגיאה קטנה מדכאה את רוחה וגורמת לה סבל רב.“ (במדרון, מאת נחמה פוחצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)