שבור
שָׁבוּר
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | שבור |
| הגייה* | shavur |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | שׁ־ב־ר |
| דרך תצורה | משקל קָטוּל |
| נטיות | נ׳ שְׁבוּרָה, ר׳ שְׁבוּרִים, שְׁבוּר־ |
- מה שנשבר. שאינו שלם. שחלקיו אינם מאוחדים כנדרש.
- ”המכונית הנטושה כמעט בדיוק תחתיהם למטה, משולש זוהר מוצב מאחוריה, עצם מוכר היטב וכל פרט בו מוכר: הריפוד, לוח-הבקרה, המאפרה שקצה שבור זה כמה שנים ולא תוקן.“ (שעתיים על הכביש, מאת שולמית הר אבן, בפרויקט בן יהודה)
- הנמצא במצב נפשי שאינו תקין. שרוי בעצב גדול.
- האב השבור סיפר על תחושותיו מאז הפיגוע.
- הוא התפלל לפני התיבה בקול שבור וכל הקהל געה בבכיה.
גיזרון
עריכה- שורש מקראי שבר א.
צירופים
עריכהמילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכהשַׁבּוּר
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | |
| הגייה* | |
| חלק דיבר | |
| מין | |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
שאבור או שאפור. הגיה נפוצה היא שְׁבוֹר.
- שמם של שניים ממלכי פרס.
- ”ויהי כשמוע רביעה בן נצר את דברי הרואים ויפלו עליו אימה ופחד. ויתן לבניו ולבני-ביתו רכוש רב וישלחם אל עיראק. ויכתוב על אודותם מכתב אל שבור מלך פרס בימים ההם.“ (חַיֵּי מֻחַמָּד: ספר תולדותיו, מאת השאם אבן עבד אל מאלכ, בפרויקט בן יהודה)