יָצָאעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא יצא
שורש וגזרה י־צ־א,גזרת נפ"יו+גזרת נל"א
בניין פָּעַל (קַל)
  1. חצה את תחומו הפנימי של מקום מסוים, עבר אל מחוץ למקום שהיה בו, עבר מתחום אחד אל תחום אחר ; הלך לדרכו, עזב.
  2. החל במעשה; התחיל במעשה בריש גלי, לידיעת הציבור.
    • ”כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ...“ (דברים כ, פסוק א)
    • ”...שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא יֹצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל.“ (שמואל ב׳ טז, פסוק ה)
    • החברה יצאה במסע פרסום נרחב.
  3. לשון המקרא עשה את צרכיו.
    • ”וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָּׁמָּה חוּץ.“ (דברים כג, פסוק יג)
  4. היה לאחר סיום ארוע או תהליך, נבע והתקבל מתהליך או ממעשה.
    • ”גַּם מֵאֵת זֶה תֵּצְאִי וְיָדַיִךְ עַל-רֹאשֵׁךְ כִּי-מָאַס יְהֹוָה בְּמִבְטַחַיִךְ וְלֹא תַצְלִיחִי לָהֶם.“ (ירמיהו ב, פסוק לז)
    • הוא יצא מן התאונה בשריטות קלות בלבד.
    • גם אני עשיתי את החישוב ויצא לי מספר אחר לגמרי.
    • שכחתי את העוגה בתנור והיא יצאה קצת שרופה.
  5. נחלץ, התחמק.
    • ”לָכֵן, כֹּה אָמַר יְהוָה, הִנְנִי מֵבִיא אֲלֵיהֶם רָעָה אֲשֶׁר לֹא-יוּכְלוּ לָצֵאת מִמֶּנָּה וְזָעֲקוּ אֵלַי וְלֹא אֶשְׁמַע אֲלֵיהֶם.“ (ירמיהו יא, פסוק יא)
  6. [עממי] הצטייר באור מסוים, התברר כ־.
    • ”כִּי־יָדַע דֶּרֶךְ עִמָּדִי; בְּחָנַנִי כַּזָּהָב אֵצֵא.“ (איוב כג, פסוק י)
    • אולי השגת מה שרצית, אבל אתה יוצא מאוד רע מכל הסיפור הזה.
  7. [עממי] בילה.
    • בכל ערב שישי נוהג דן לצאת עם חבריו.

גיזרוןעריכה

  • מקראי. מקביל לאכדית וַצוּ waṣû (מאוחר יותר: aṣu) וארמית יְעָא 'יצא, צץ, פרח'[1] (חילוף אותיות צ↔ע בין עברית↔ארמית).
  • קיימת השערה[2] שהמילה אסיה (Asia, מיוונית Ἀσία, שמשמעה ביוונית: אסיה הקטנה = אנטוליה) נגזרת מהגרסה האכדית של יצא, במובן של "יצא לאור, צץ, הופיע": Asia מן aṣu. וזאת משום שאסיה הקטנה, ממזרח ליוון, הייתה האזור שבו השמש יצאה לאור (בדומה למילה מזרח, הכיוון שבו השמש זורחת).

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה


השורש יצא

השורש י־צ־א הוא שורש מורכב השייך גם לגזרת נל"א וגם לגזרת נפ"יו.

נטיות הפעליםעריכה

י־צ־א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל יָצָא יוֹצֵא יֵצֵא צֵא לָצֵאת או לֵיצֵא
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל הוֹצִיא מוֹצִיא יוֹצִיא הוֹצֵא לְהוֹצִיא
הֻפְעַל הוּצָא מוּצָא יוּצָא -אין- -אין-
פִּעֵל יִצֵּא מְיַצֵּא יְיַצֵּא יַצֵּא לְיַצֵּא
פֻּעַל יֻצָּא מְיֻצָּא יְיֻצָּא -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

הערותעריכה

  • בבניין קל, צורת המקור בגזרת פ"י ופ"נ המסתיימת בתי"ו נוטה בשתי דרכים: האחת בתי"ו (בדומה לצורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ וגם בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ. (החלטות האקדמיה, עמ' 72)[1]

יִצֵּאעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא ייצא
שורש וגזרה י־צ־א, גזרת נל"א+גזרת נפ"יו
בניין פִּעֵל
  1. מכר אל מחוץ לארץ, לארצות אחרות.
    • ישראל מייצאת תוצרת חקלאית, יהלומים, נשק ומוצרי תכנה.

גיזרוןעריכה

  • מחידושי חיים נחמן ביאליק.

נגזרותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: export‏‏‏‏‏
השורש יצא

השורש י־צ־א הוא שורש מורכב השייך גם לגזרת נל"א וגם לגזרת נפ"יו.

נטיות הפעליםעריכה

י־צ־א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל יָצָא יוֹצֵא יֵצֵא צֵא לָצֵאת או לֵיצֵא
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל הוֹצִיא מוֹצִיא יוֹצִיא הוֹצֵא לְהוֹצִיא
הֻפְעַל הוּצָא מוּצָא יוּצָא -אין- -אין-
פִּעֵל יִצֵּא מְיַצֵּא יְיַצֵּא יַצֵּא לְיַצֵּא
פֻּעַל יֻצָּא מְיֻצָּא יְיֻצָּא -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

הערותעריכה

  • בבניין קל, צורת המקור בגזרת פ"י ופ"נ המסתיימת בתי"ו נוטה בשתי דרכים: האחת בתי"ו (בדומה לצורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ וגם בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ. (החלטות האקדמיה, עמ' 72)[2]