יצא לשוח

יָצָא לָשׂוּחַ

הסתובב בחוץ.
- ”יָצְאָה עִם הָרוּחַ בַּת שֶׁבַע לָשׂוּחַ, / הָיָה אָז הַבֹּקֶר בָּהִיר.“ (רַקֶּפֶת, מאת לוין קיפניס בזֶמֶרֶשֶׁת)
- "ים השיבולים שמסביב / על גליו לשוט יצא הרוח. / אלף חיוכים אלי שלח האביב, / שמש חביבה יצאה לשוח." (ים השיבולים, מאת יצחק קינן)
- ”לִבְלְבוּ אַגָּס וְגַם תַּפּוּחַ / עַרְפִלִּים כִּסּוּ אֶת הַנָּהָר / וְקַטְיוּשָׁה אָז יָצְאָה לָשׂוּחַ / אֱלֵי חוֹף תָּלוּל וְנֶהְדָּר.“ (קַטְיוּשָׁה, מאת מיכאיל ואסילייביץ' איסאקובסקי, בתרגום נח פניאל בזֶמֶרֶשֶׁת)

הפועל "לשוח" מופיע פעם יחידה במקרא, כחלק מצירוף זה: ”וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים“ (בראשית כד, פסוק סג)

השורש י־צ־א הוא שורש מורכב השייך גם לגזרת נל"א וגם לגזרת נפ"יו.

בבניין קל, צורת המקור בגזרת פ"י ופ"נ המסתיימת בתי"ו נוטה בשתי דרכים: האחת בתי"ו (בדומה לצורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ וגם בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ. (החלטות האקדמיה, עמ' 72)[1]

השורש שׂ־י־ח הוא שורש מגזרת נע"ו/י.