שוחח

שׂוֹחַח (גם: שׂוֹחֵחַ)

נִהֵל שִׂיחַ, דִּבֶּר עִם.
- ”זָכַרְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם- הָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ; בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ אֲשׂוֹחֵחַ“ (תהילים קמג, פסוק ה)
- ”והנוסעים [...] מטיילים, משוחחים, משחקים בדומינו...“ (אִישׁ הַסִּפּוּן, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- ”אולם כעבור רגעים אחדים חלף הכול מעל פניה (של רוזה) ואל התה כבר שוחחנו כתמול שלשום...“ (מעשה באוטלו, מאת א"נ גנסין, בפרויקט בן יהודה)
- "...קווי לצור ישעך ומושיעך וְצַפִּי מופתיו ובנפלאותיו שׂוֹחֲחִי." (מה תהמי נפשי ומה תשתוחחי עליי? מאת רבי זרחיה הלוי)

השורש שׂ־י־ח הוא שורש מגזרת נע"ו/י.