פתיחת התפריט הראשי

הוֹצִיאעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא הוציא
שורש וגזרה י־צ־א, גזרת נפ"יו, גזרת נל"א
בניין הִפְעִיל
  1. הֶעֱבִיר דָּבָר לִרְשׁוּת הַחוּץ, גָּרַם שֶׁיֵּצֵא, הֶפֶךְ מִן "הִכְנִיס".
  2. לשון המקרא סִיַּע וְעָזַר לְהֵחָלֵץ וּלְהִתמַלֵּט מן-.
  3. לשון המקרא קָצַץ תַּשְׁלוּם, שִׁלֵּם כֶּסֶף בַּעֲבוּר-.
  4. לעתים כקיצור מן "הוציא לאור" פִּרְסֵם, הֵבִיא לְהַכָּרָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.
    • ”גַּם טוֹבֹתָיו הָיוּ אֹמְרִים לְפָנַי, וּדְבָרַי הָיוּ מוֹצִיאִים לוֹ...“ (נחמיה ו, פסוק יט)
    • בשבוע הבא, יוציא הסופר את ספרו השנים-עשר.
  5. הִצְמִיחַ.
    • וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ...“ (בראשית א, פסוק יב)
  6. עָשָׂה שֶׁדָּבָר לֹא יִכָּלֵל בְּתוֹךְ-, הִפְרִיד אוֹ בִּדֵּל דָּבָר מִתּוֹךְ-.

גיזרוןעריכה

  • השורש יצ"א הינו מן המקרא, פועל דומה גם באכדית: wasu.

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

ראו גםעריכה

השורש יצא

השורש י־צ־א הוא שורש מורכב השייך גם לגזרת נל"א וגם לגזרת נפ"יו.

נטיות הפעליםעריכה

י־צ־א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל יָצָא יוֹצֵא יֵצֵא צֵא לָצֵאת או לֵיצֵא
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל הוֹצִיא מוֹצִיא יוֹצִיא הוֹצֵא לְהוֹצִיא
הֻפְעַל הוּצָא מוּצָא יוּצָא -אין- -אין-
פִּעֵל יִצֵּא מְיַצֵּא יְיַצֵּא יַצֵּא לְיַצֵּא
פֻּעַל יֻצָּא מְיֻצָּא יְיֻצָּא -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

הערותעריכה

  • בבניין קל, צורת המקור בגזרת פ"י ופ"נ המסתיימת בתי"ו נוטה בשתי דרכים: האחת בתי"ו (בדומה לצורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ וגם בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ. (החלטות האקדמיה, עמ' 72)[1]