 יש להוסיף לדף זה את הערך: הָדֵק.
|
| ניתוח דקדוקי – פועל
|
| כתיב מלא |
הידק
|
| שורש וגזרה |
ד־ק־ק
|
| בניין |
הִפְעִיל
|
- לשון המקרא היכה על גוף מוצק עד שהפך לחלקים קטנים אָבָק או אבקה.
- שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) אין פרק לד בספר מלכים ב. ”וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת שִׁבַּר וְהֵדַק וַיִּזְרֹק עַל פְּנֵי הַקְּבָרִים“ (מלכים ב׳ לד, פסוק ד)
- ”גַּם אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת הַבָּמָה נָתָץ וַיִּשְׂרֹף אֶת הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר“ (מלכים ב׳ כג, פסוק טו)
| ניתוח דקדוקי – פועל
|
| כתיב מלא |
הידק
|
| שורש וגזרה |
ה־ד־ק
|
| בניין |
פִּעֵל
|
- לשון חז"ל הצמיד בחוזק דבר אל דבר. מָתַח קשירת חוט בחוזקה.
- ”הגולל ספר תורה - גוללו מבחוץ ואין גוללו מבפנים, וכשהוא מהדקו – מהדקו מבפנים, ואינו מהדקו מבחוץ“ (בבלי, מסכת מגילה – דף לב, עמוד א)
- או שהגיף את הדלת ולא גמר להדקה ונשאר אויר בין שתי הדלתות (רמב"ם הלכות טומאת מת פרק יד הל' ו)
- גזירה לאחור מן ”מְהַדֵּק“ (דניאל ב, פסוק מ) צורת הבינוני למילה מארמית: הֵדַק לעיל.
- לפעמים המשמעות המעשית היא מתח יריעה וכדומה (ע"י הידוק הקשירות). בבלי שבת קלח הא דמיהדק)
- לפעמים המשמעות בלשון ימינו לחץ ודחס (עפר תיחוח וכדו' חי' הר"ן שבת) ויתכן שמן הֵדַק.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
הדק
|
| הגייה* |
hedek
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ה־ד־ק
|
| דרך תצורה |
משקל קֶטֶל
|
| נטיות |
ר׳ הֲדָקִים
|
- עברית חדשה אביזר ההפעלה בכלי ירי. ידית קטנה שבלחיצתה מופעל מרעום הנֵפֶץ באקדח או רובה.
- "אז תפסתי אותו בחדק / ולחצתי על ההדק, / ומרוב בהלה / הוא נהיה לנמלה." (המגזימנים, מאת עוזי חיטמן)
- תחדיש כנראה כיון שנדרשת הפעלת כוח בלחיצה עליו.
בראשית התפתחותה החדשה של העברית היה נקרא כך כלי המשמש להצמדת דפים אטב (מן הִדֵּק).
| ניתוח דקדוקי – פועל
|
| כתיב מלא |
הודק
|
| שורש וגזרה |
ה־ד־ק
|
| בניין |
פֻּעַל
|
- הוצמד בחזקה. חובר בלי אפשרות תזוזה. גם נלחץ נדחס.
