יש להוסיף לדף זה את הערכים: דָּגַל, דִּגֵל.

דֶּגֶלעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא דגל
הגייה* degel
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ד־ג־ל
דרך תצורה משקל קֶטֶל
נטיות ר׳ דְּגָלִים; דֶּגֶל־, ר׳ דִּגְלֵי־; כ׳ דִּגְלוֹ
 
דגל ישראל
 
מפת דגלים
  1. לשון המקרא יריעת בד ועליה צורות בצבעים שונים, המונפת בקצה מוט או בראש תורן ומשמשת כסמל או לצורכי זיהוי וסימון.
  2. [מחשבים] משתנה המורה לתוכנה אילו פקודות לבצע במצב נתון.
    • משתנה "דגל" הוא מסוג boolean.

גיזרוןעריכה

  • שומרית דַדַגוּלַ Dadagula בהוראת: "מוסיקאי שמיימי" ודגול, מן המתולוגיה השומרית
  • המילה "דגל" מופיעה בתורה בספר במדבר, במשמעות פלוגה צבאית גדולה. באנציקלופדיה המקראית נכתב על משמעות זו כך: "ובוודאי קרוב לכך השם הערבי דג'ל שמשמעותו פלוגה גדולה, שיירה של אנשים הרבה"[1]. לאחר מכן, קיבל השם "דגל" את משמעותו כפיסת בד מתנוססת, לפי הסמל שהיה לאותן קבוצות צבאיות. תהליך סמנטי בכיוון ההפוך התרחש במילים 'שבט' ו'מטה'.
השורש ד־ג־ל מופיע במספר פסוקים בכתובים בהוראות שונות: ”נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל “ (תהלים כ, פסוק ו); ”הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה“ (שיר השירים ב, פסוק ד). ”דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה“ (שיר השירים ה, פסוק י). ”יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָ‍ִם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת“ (שיר השירים ו, פסוק ד). הפרוש המקובל למלים "דגול", "נדגלות", "נִדְגֹּל" קשור לראייה ולבולטות. כשם שבד־הדגל נראה למרחק, כך אדם "דגול מרבבה" בולט מבין רבבת אנשים[2]. קשר דומה נמצא בין השם "נֵס" ובין "התנוסס ונראה מרחוק". משמעות זו מתאימה למקבילות באכדית כמו: diglu 'מַרְאֶה', dagālu 'להביט'[3] בלשון קדם אפרו-אסייתית בהגיית - דַהגֹל dVgʷVl בהוראת לראות, להביט. באותה המשמעות, מושאלת למצרית-קדומה dgj דֶ-גִי, להלן בצורת ההירוגליף:
d
g
D5
על שינוי המשמעות בין ספרי התורה כתב ב"א לוין: "המונח 'דגל' הושאל לעברית המקראית מן הארמית הממלכתית של התקופה הפרסית... דווקא במגילת שיר השירים מופיעות צורות שונות של הפועל ד־ג־ל = "לראות". מגילת שיר השירים שייכת אף היא לרובד מאוחר של הספרות המקראית, שבו היתה השפעת הלשון הארמית בעיצומה"[4].

פרשנים מפרשיםעריכה

  • רש"י מפרש לשון אסיפה, ובפרט אסיפת חיילים, בכל הפסוקים בכתובים לעיל. למשל: "ובשמו נדגול - נתאסף ונעשה חיל"; "דגול מרבבה - נדגל בחיילות הרבה, רבים חיילותיו".
  • שד"ל בפרושו על במדבר א' נ"ב כותב:
"על דגלו לצבאותם: "דגל" אין תחילת הוראתו לא נס ולא מפה, כי זה טעם אות, ”אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת“ (במדבר ב, פסוק ב). אבל הוא כתרגום אונקלוס וכל הקדמונים חברה מסודרת (טיקסיה באנקלוס מלשון יוונית ופירושה סדר וחברה)... הלא תראה בכל הפרשה "דגל" נאמר על בני אדם, לא על נס ומפה: ”וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה “ (במדבר ב, פסוק ג) וכן כולם. אבל לאחר זמן הושאלה המילה להורות על הנס, מפני שכל דגל היה לו נס, ומזה ”וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה“ (שיר השירים ב, פסוק ד) - נס שלו שאני נושאת עלי כתוב בו: "אהבה", וזה אמנם דרך משל. וכן ”דָּגוּל מֵרְבָבָה“ (שיר השירים ה, פסוק י) - הוא נבדל מריבוא בני אדם ביפיו, כאילו בידו דגל ונס שהכל מכירים אותו מרחוק...".
  • יש שפירשו את השורש מלשון "רמאות" ,בדומה למקבילה دَجَلَ (דַגַ'לַ) בערבית.
למשל, במדרש שיר השירים רבה פרשה ב', דיבור המתחיל "הביאני אל בית היין" נדרש על הפסוק ”וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה“ (שיר השירים ב, פסוק ד) :"אפילו אותן הדגולין שדגל יעקב באביו... אמר הקב"ה בהן אני משרה שכינתי".
בדומה, על הכתוב בתלמוד ”שני תלמידי חכמים המדגילין זה לזה בהלכה הקב"ה אוהבן שנאמר 'ודגלו עלי אהבה'“ (בבלי, מסכת שבתדף סג, עמוד א). פירש רבנו תם: "המכחישין זה לזה ואינם עומדים על העיקר, אפילו הכי הקב"ה אוהבן". ראו למשל, פרוש תוספות על עבודה זרה כב ב' בדיבור המתחיל "רגלא בחבריה ידע".

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

   יריעת בד כסמל או כסימן

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: דגל
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דגלים

הערות שולייםעריכה

  1.   "אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו" בערך "דגל", ירושלים תשמ"א.
  2.   ראו למשל את דברי פרופ' יעקב קליין, בפרוש עולם התנ"ך על הפסוקים לעיל משיר השירים.
  3.   ראו למשל את המאמר "נס ודגל" באתר האקדמיה ללשון העברית.
  4.   ברוך אברהם לוין, "לחקר המקור הכוהני: הבחינה הלשונית", ארץ ישראל, מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, ט"ז (תשמ"ב). נלקח מתוך: מבוא למקרא, יחידה 6 לפרופ' זאב ויסמן.

דַּגָּלעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא דגל
הגייה* dagal
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ד־ג־ל
דרך תצורה משקל קַטָּל
נטיות נ׳ דַּגֶּלֶת; ר׳ דַּגָּלִים, נ"ר דַּגָּלוֹת; ר׳ דַּגָּלֵי־
  1. אדם המניף דגל בטקס או בראש מצעד.

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה