שבלת

(הופנה מהדף שיבולת)

שִׁבֹּלֶת אעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שיבולת
הגייה* shibolet
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ש־ב־ל
דרך תצורה משקל קִטֹּלֶת
נטיות ר׳ שִׁבֳּלִים או'׳ שֻׁבֳּלִין; שִׁבֹּלֶת־, ר׳ שִׁבֳּלֵי־ או'׳ שִׁבֲּלֵי־[1]; כ׳ שִׁבָּלְתּוֹ
 
שִׁבֲּלֵי חִטָּה
  1. תפרחת ארוכה בעלת ציר אחיד וראשי עליה מונחים פרחי הדגן.
    • "שבולת שבקמה הרי היא של בעל הבית שבקציר הרי היא של עניים חציה בקמה וחציה בקציר נוטל ומשליכה שספק לקט לקט" (תוספתא, סדר זרעים, מסכת פיאה, פרק ב')
    • ”וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יַחְבֹּט יְהוָה מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר עַד-נַחַל מִצְרָיִם; וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל“ (ישעיהו כ"ז, פסוק י"ב)
    • ”וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם“ (בראשית מ"א, פסוק כ"ג)
    • שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה כּוֹרְעָה בָּרוּחַ / מֵעֹמֶס גַּרְעִינִים כִּי רַב / וּבְמֶרְחַב הָרִים יוֹם כְּבָר יָפוּחַ / הַשֶּׁמֶשׁ כֶּתֶם וְזָהָב“ (שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה, מאת מתתיהו שלם בזֶמֶרֶשֶׁת)

גיזרוןעריכה

  • מילה שמקורה ממצרים העתיקה sꜣbꜣjr במשמעות זרד, קוצי-פרי,אשכול ענבים. באכדית (שֻבּלְתֻ šubultu). בשפות שמיות ממזרח אפריקה שונתה המשמעות ל"אוזן" :-למשל, בשפת מאהרי:(סבּלִיט seblī́t). בערבית המילה: "سنبل‏‏‏‏" , והפועל (أَسْبَلَ אֲסבַּלַ) במשמעות להתנדנד, להיות נפול, כפוף כמראה גוום של העוסקים זמן ממושך במקצוע הסבלות .
  • במקרא, צורת הגיית האות "שׂ" במילה שיבולת, הובילה לאבחנה אתנית בשטחי נחלת אפריים , אבחנה זו גרמה לתיוגם ואף לרציחת השונים במבטאם, בידי אנשי הגלעדי ("אֱמָר נָא: שִׁבֹּלֶת, וַיֹּאמֶר: "סִבֹּלֶת") . קאסוטו, בספרו "האלה ענת" מראה כי האות שׂ - במקורו אינו שמי, ושימש במיוחד בטקסטים חריים . בתעתיק מילים אכדיות האות "שׂ" מופיעה כאות ז'[2].
  • מילה מקראית, מקבילות גם בארמית: שְׁבַלְתָּא, ועוד.

צירופיםעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: שיבולת

הערות שולייםעריכה

  1. צורה זו בחטף פתח מופיעה פעם אחת במקרא: ”... שִׁבֲּלֵי הַזֵּיתִים אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת הַזָּהָב הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב“ (זכריה ב, פסוק יד)
  2. משה דוד קאסוטו,"האלה ענת - שירי עלילה כנעניים מתקופת האבות" . ירושלים , הוצאת מוסד ביאליק , שנה תשי"ג 1953, עמ' 12

שִׁבֹּלֶת בעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שיבולת
הגייה* shibolet
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ש־ב־ל
דרך תצורה משקל קִטֹּלֶת
נטיות ר׳ שִׁבּוֹלוֹת; שִׁבֹּלֶת־
  1. לשון המקרא זרם חזק של מים שוצפים וגואים במקום מסוים.
    • ”אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ“ (תהילים סט, פסוק טז)
    • ”והיה ביום ההוא יחבוט ה' מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר עַד נַחַל מִצְרָיִם“ (ישעיהו כז, פסוק יב)
    • ”טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי“ (תהלים סט, פסוק ג)

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

שִׁבֹּלֶת געריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שיבולת
הגייה* shibolet
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ש־ב־ל
דרך תצורה משקל קִטֹּלֶת
נטיות ר׳ שִׁבּוֹלוֹת; שִׁבֹּלֶת־
  1. מילת קוד המשמשת קבוצה אחת כאמצעי זיהוי והבדלה של קבוצה אחרת מתוכה.

גיזרוןעריכה

  • המילה היא דוגמא למעין קוד שכזה, ושימשה את הגלעדים לזיהוי בני אפרים. כמתואר בספר שופטים: ”וַיִּלְכֹּד גִּלְעָד אֶת-מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן לְאֶפְרָיִם; וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם אֶעֱבֹרָה, וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי-גִלְעָד הַאֶפְרָתִי אַתָּה, וַיֹּאמֶר לֹא. וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֱמָר-נָא שִׁבֹּלֶת וַיֹּאמֶר סִבֹּלֶת, וְלֹא יָכִין לְדַבֵּר כֵּן, וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ וַיִּשְׁחָטוּהוּ אֶל-מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן; וַיִּפֹּל בָּעֵת הַהִיא מֵאֶפְרַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אָלֶף.“ (שופטים יב, פסוקים הו) לא ידוע מה היה פירוש המילה, אם כסעיף א' לעיל, או שמא כסעיף ב' לעיל.

תרגוםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: שיבולת (אמצעי זיהוי)