תִּפְרַחַתעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תפרחת
הגייה* tifrakhat
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש פ־ר־ח
דרך תצורה משקל תִּקְטֶלֶת
נטיות ר׳ תִּפְרָחוֹת
  1. קבוצה של פרחים בעלי גבעול משותף.
    להגדרה זו אין משפט מדגים. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.
    רשימה של ערכים שיש להוסיף להם משפטים מדגימים תמצאו כאן.

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: תפרחת
השורש פרח א
ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית צמיחה ולבלוב
גזרה גזרת שלמים
הופיע לראשונה בלשון המקרא


נטיות הפעליםעריכה

פ־ר־ח א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל פָּרַח פּוֹרֵחַ יִפְרַח פְּרַח לִפְרֹחַ
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל הִפְרִיחַ מַפְרִיחַ יַפְרִיחַ הַפְרַח לְהַפְרִיחַ
הֻפְעַל הֻפְרַח מֻפְרָח יֻפְרַח -אין- -אין-
פִּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

הערותעריכה

  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
  • ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]