שבלת

שִׁבֹּלֶת אעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שיבולת
הגייה^*	shibolet
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ש־ב־ל
דרך תצורה	משקל קִטֹּלֶת
נטיות	ר׳ שִׁבֳּלִים או'׳ שֻׁבֳּלִין; שִׁבֹּלֶת־, ר׳ שִׁבֳּלֵי־ או'׳ שִׁבֲּלֵי־^[1]; כ׳ שִׁבָּלְתּוֹ

שִׁבֲּלֵי חִטָּה

תפרחת ארוכה בעלת ציר אחיד וראשי עליה מונחים פרחי הדגן.
- "שבולת שבקמה הרי היא של בעל הבית שבקציר הרי היא של עניים חציה בקמה וחציה בקציר נוטל ומשליכה שספק לקט לקט" (תוספתא, סדר זרעים, מסכת פיאה, פרק ב')
- ”וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יַחְבֹּט יְהוָה מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר עַד-נַחַל מִצְרָיִם; וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל“ (ישעיהו כ"ז, פסוק י"ב)
- ”וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם“ (בראשית מ"א, פסוק כ"ג)
- ”שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה כּוֹרְעָה בָּרוּחַ / מֵעֹמֶס גַּרְעִינִים כִּי רַב / וּבְמֶרְחַב הָרִים יוֹם כְּבָר יָפוּחַ / הַשֶּׁמֶשׁ כֶּתֶם וְזָהָב“ (שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה, מאת מתתיהו שלם בזֶמֶרֶשֶׁת)

מילה שמקורה ממצרים העתיקה sꜣbꜣjr במשמעות זרד, קוצי-פרי,אשכול ענבים. באכדית (שֻבּלְתֻ šubultu). בשפות שמיות ממזרח אפריקה שונתה המשמעות ל"אוזן" :-למשל, בשפת מאהרי:(סבּלִיט seblī́t). בערבית המילה: "سنبل‏‏‏‏" , והפועל (أَسْبَلَ אֲסבַּלַ) במשמעות להתנדנד, להיות נפול, כפוף כמראה גוום של העוסקים זמן ממושך במקצוע הסבלות .
במקרא, צורת הגיית האות "שׂ" במילה שיבולת, הובילה לאבחנה אתנית בשטחי נחלת אפריים , אבחנה זו גרמה לתיוגם ואף לרציחת השונים במבטאם, בידי אנשי הגלעדי ("אֱמָר נָא: שִׁבֹּלֶת, וַיֹּאמֶר: "סִבֹּלֶת") . קאסוטו, בספרו "האלה ענת" מראה כי האות שׂ - במקורו אינו שמי, ושימש במיוחד בטקסטים חריים . בתעתיק מילים אכדיות האות "שׂ" מופיעה כאות ז'^[2].
מילה מקראית, מקבילות גם בארמית: שְׁבַלְתָּא, ועוד.

ערך בוויקיפדיה: שיבולת

↑ צורה זו בחטף פתח מופיעה פעם אחת במקרא: ”... שִׁבֲּלֵי הַזֵּיתִים אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת הַזָּהָב הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב“ (זכריה ב, פסוק יד)
↑ משה דוד קאסוטו,"האלה ענת - שירי עלילה כנעניים מתקופת האבות" . ירושלים , הוצאת מוסד ביאליק , שנה תשי"ג 1953, עמ' 12

לשון המקרא זרם חזק של מים שוצפים וגואים במקום מסוים.
- ”אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ“ (תהילים סט, פסוק טז)
- ”והיה ביום ההוא יחבוט ה' מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר עַד נַחַל מִצְרָיִם“ (ישעיהו כז, פסוק יב)
- ”טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי“ (תהלים סט, פסוק ג)

המילה היא דוגמא למעין קוד שכזה, ושימשה את הגלעדים לזיהוי בני אפרים. כמתואר בספר שופטים: ”וַיִּלְכֹּד גִּלְעָד אֶת-מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן לְאֶפְרָיִם; וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם אֶעֱבֹרָה, וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי-גִלְעָד הַאֶפְרָתִי אַתָּה, וַיֹּאמֶר לֹא. וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֱמָר-נָא שִׁבֹּלֶת וַיֹּאמֶר סִבֹּלֶת, וְלֹא יָכִין לְדַבֵּר כֵּן, וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ וַיִּשְׁחָטוּהוּ אֶל-מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן; וַיִּפֹּל בָּעֵת הַהִיא מֵאֶפְרַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אָלֶף.“ (שופטים יב, פסוקים ה – ו) לא ידוע מה היה פירוש המילה, אם כסעיף א' לעיל, או שמא כסעיף ב' לעיל.

ערך בוויקיפדיה: שיבולת (אמצעי זיהוי)