ראי

לערך העוסק ברְאִי, ציווי נקבה; ראו צורת העבר, ראה.

רְאִי א

ראי

לוח זכוכית המצופה שכבת מתכת (עפ"ר כסף) מצד אחד, המשקף את מה שניצב מולו.
- ”תַּרְקִיעַ עִמּוֹ לִשְׁחָקִים חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק“ (איוב לז, פסוק יח)
- ראי, ראי, שעל הקיר, מי הכי יפה בכל העיר? (מתוך: שלגיה ושבעת הגמדים)

”כִּרְאִי מוּצָק“ (איוב לז, פסוק יח) - לפי רוב הפרשנים הכוונה למראָה (תרגום; רש"י; ראב"ע), אבל לפי חלקם הכוונה למראֶה (ר"י קרא).

ערך בוויקיפדיה: מראה

לשון חז"ל הרי־ (כחלק מביטוי).
- ”לא ראי ארבה כראי חרגול ולא ראי חרגול כראי ארבה ולא ראי שניהם כראי סלעם ולא ראי סלעם כראי שניהם הצד השוה שבהן שיש לו ד' רגלים וארבע כנפים וקרצולים וכנפיו חופין את רובו“ (בבלי, מסכת חולין – דף סה, עמוד ב)
- ”הרי אתה דן בנין אב משניהן: לא ראי נשיא כראי דיין ולא ראי דיין כראי נשיא“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף סו, עמוד א)

מופיע תמיד כחלק מביטוי "לא ראי X כראי Y, הצד השווה ביניהם...". מקביל למילה "הרי" בביטוי המקביל: ”לֹא הֲרֵי הַשּׁוֹר כַּהֲרֵי הַמַּבְעֶה...“ (משנה, מסכת בבא קמא – פרק א, משנה א). יש שרצו לומר ששם הוא מופיע כקיצור של "הראי" (יעקב לוי).
המשמעות של מילה זו אינה ברורה. יתכן שהוא במשמעות של מראֶה, מושאל למראה קונספטואלי.^[1] רש"י (בבא קמא ד' ע"א) פירש: "אין דין הכתוב בזה ראוי לנהוג בזה". וכן פירש קוהוט (ערוך השלם, הרי) את המילה "הרי", בהקבלה למילה הערבית حرى (חרי) - יאות. אמנם בהופעות אחרות אינו מתאים. כמו כן דב גייגר העיר שזה לשון ערב משובש^[2].

מַרְאֶה, תואר.
- ”וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וַיֹּאמֶר ה' קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא“ (שמואל א׳ טז, פסוק יב)
ראייה.
- ”וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי“ (בראשית טז, פסוק יג)
- יוסי אובחן על ידי רופה העיניים כקצר ראי.

בפסוק "אַתָּה אֵל רֳאִי... אַחֲרֵי רֹאִי", לפי רוב הפרשנים (אונקלוס; רש"י; ראב"ע ועוד) הראשון במשמעות ראייה, כלומר "האל הרואה" או "אלהי הראייה", והשני במשמעות "הראייה שלי". ומסיבה זו הניקוד של שתי המילים שונה. אמנם חלק מהפרשנים (ריב"ש) פירשו את שניהם במשמעות "הראייה שלי".

צואה, זבל.
- ”יִכֶל בְּשָׂרוֹ מֵרֹאִי וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ“ (איוב לג, פסוק כא)
- ”וְהִשְׁלַכְתִּי עָלַיִךְ שִׁקֻּצִים וְנִבַּלְתִּיךְ וְשַׂמְתִּיךְ כְּרֹאִי“ (נחום ג, פסוק ו)
- "יכול הזיעה, והליחה סרוחה, והראי^[3] יהיו טמאים?..." (ספרא על ויקרא טו)