זכוכית

זְכוּכִית

רסיסי זכוכית

ניפוח זכוכית

לשון המקרא חומר שקוף וקשה אך שביר, הנוצר ע"י התכת חול.
- ”לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב, וּזְכוֹכִית; וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי פָז.“ (איוב כח, פסוק יז).
- ”שִׁבְרֵי זְכוּכִית, לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הַפָּךְ“ (משנה, מסכת שבת – פרק יז, משנה ה)
- ”כְּלֵי עֵץ, וּכְלֵי עוֹר, וּכְלֵי עֶצֶם, וּכְלֵי זְכוּכִית, פְּשׁוּטֵיהֶן טְהוֹרִים, וּמְקַבְּלֵיהֶן טְמֵאִים.“ (משנה, מסכת כלים – פרק ב, משנה א)
- ”בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַשְׁקִין בְּבֵית הָאָבֵל עֲשִׁירִים בִּזְכוּכִית לְבָנָה וַעֲנִיִּים בִּזְכוּכִית צְבוּעָה.“ (בבלי, מסכת מועד קטן – דף כז, עמוד א).

המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל. נגזר משורש ז־כ־ך, מכיון שהיא שקופה ועל כן נראית זכה. במקרא מופיע בחולם, וכן בכ"י קאופמן של המשנה. אבל מאוחר יותר השתרשה ההגיה בשורוק, אולי בהשפעת הארמית.
המילה משותפת למספר לשונות שמיות; אכדית: zakukītu - זכוּכית וגם זיגוג (ציפּוּי בּחומֶר מבריק). ערבית: زَجَاج (זַגַ'אג'). ארמית: "זְכוּכִיתָא", "זְגוּגִיתָא". בתוספתא מופיע גם בצורת: "סכוכית" (שבת ח,כא ועוד).
פרסית: زاگ‎ (זָאג) - גופרת מתכת שקופה וצבעונית, וגם ויטריול (שהיו הגבישים השקופים הראשונים שהתגלו).

ערך בוויקיפדיה: זכוכית

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זכוכית