קשה
| תוכן עניינים |
|---|
קָשֶׁה
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | קשה |
| הגייה* | kashe |
| חלק דיבר | תואר, תואר הפועל |
| מין | זכר |
| שורש | ק־שׁ־ה |
| דרך תצורה | משקל קָטֵל |
| נטיות | ר"ז: קָשִׁים, ר"נ: קָשׁוֹת, נ': קָשָׁה, נ"י: קְשֵׁה־, נ"נ: קְשַׁת־, נ׳ ר"ז: קְשֵׁי־, נ׳ ר"נ: קְשׁוֹת־ |
- שֶׁאֵינוֹ רַךְ, שֶׁהֶרְכֵּבוֹ קָשׁוּחַ וְהוּא עוֹמֵד תַּחַת לַחַץ.
- ”בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ...“ (ישעיהו כז, פסוק א)
- "אבל העור הקשה-הרי הוא כעץ, וגורד הדם מעליו" (משנה תורה להרמב"ם, ספר עבודה, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ב')
- "וּשאר כל ירקות השדה כגון שמרקעים, והבצלים הקשים ביותר..." (משנה תורה להרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת אוכלין, פרק ד')
- "יוֹשֵׁב אַתָּה שָׁבוּר וְנוֹאָשׁ וְאוֹבֵד וְרַק אוֹתוֹ צוּר קָשֶׁה וְדוֹמֵם מֵצִיק..." "אצל", עמ' 127, אורי ניסן גנסין
- "...יִגְדְּלוּ בִּקְלִפָּה קָשָׁה, כֶּאֱגוֹז וְכַדּוֹמֶה..." "ראשית לימודים א'", ברוך לינדא
- לֹא פָּשׁוּט (הֵן גַּשְׁמִית וְהֵן נַפְשִׁית).
- "...קָשֶׁה מְאֹד לָאָדָם לְקַבֵּל תּוֹרַת הַנִּסָּיוֹן מִפִּי אֲחֵרִים..." "חטאות נעורים", חלק ב', משה ליב ליליינבלום
- "...לֹא קָשֶׁה לֶחָכָם לְהָבִין מִדַּעְתּוֹ..." "על פרשת דרכים ב'", עמ' 244, אַחַד העם
- "וְלִפְעָמִים קָשֶׁה לְהַגִּיד אֵיזֶה גּוֹרֵם הִשְׁפִּיעַ..." "ספרים", זאב ז'בוטינסקי
- "קָשֶׁה לְהַבְדִּיל שָׁם בֵּין עֲשִׁירִים וּבֵין קַבְּצָנִים..." "ספר הקבצנים", עמ' 90, מנדלי מוכר ספרים
- ...קָשֶׁה לָהֶן לְהִפָּרֵד זוֹ מִזּוֹ... "בחורף", עמ' 200, י"ח ברנר
- גם בסמיכות לְעֹרֶף וּלְפָנִים מִי שֶׁאֵינוֹ מְוַתֵּר עַל נְקַלָּה וְעוֹמֵד עַל דַּעְתּוֹ.
- ”וְהַבָּנִים קְשֵׁי פָנִים וְחִזְקֵי־לֵב...“ (יחזקאל ב, פסוק ד)
- ”...רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה־עֹרֶף הוּא“ (שמות לב, פסוק ט)
- ”לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז...“ (בבלי, מסכת תענית – דף כ, עמוד א)
- הַמֵּסֵב אִי נוֹחוּת אוֹ הַמֵּסֵב סֵבֶל.
- ”וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה...“ (שמות א, פסוק יד)
- ”אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ; וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה...“ (מלכים א׳ יב, פסוק ד)
- "ואין מבקרין לא חולי מעיים, ולא חולי העין, ולא מחושי הראש-מפני שהביקור קשה להן" (משנה תורה להרמב"ם, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק ז')
- "קָשֶׁה הַחֹרֶף...וְעַזָּה מְרִירוּתוֹ..." "שמה", עמ' 107, י"ח ברנר
- לשון חז"ל מִי שֶׁהוּא קַפְּדָן וְעוֹמֵד עַל דַּקְדְּקָנוּת הַדְּבָרִים.
- ”אזהרה לב"ד שלא יהא רך לזה וקשה לזה לא אמר לעדים בואו והעידוני והן מעידים אותו מאליהן...“ (בבלי, מסכת כתובות – דף ו, עמוד א)
- שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֻמְרָה רַבָּה.
- ”...אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה, וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם“ (שמות יח, פסוק כו)
- ”וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה קָשָׁה עַד-מְאֹד, בַּיּוֹם הַהוּא...“ (שמואל ב׳ ב, פסוק יז)
- "וכל המטייל אחר אכילתו או שיגע, הרי זה מביא על עצמו חולאים רעים וקשים" (משנה תורה להרמב"ם, ספר המדע, הלכות דעות, פרק ה')
- "כִּמְדֻמֶּה שֶׁגַּם פְּסַק דִּין קָשֶׁה זֶה בָּא מִתּוֹךְ חִלּוּף..." "הלכה ואגדה", עמ' 21, חיים נחמן ביאליק
- תואר־הפועל בַּחֲרִיפוּת, בְּחֻמְרָה.
- המורה גערה קשה באפרת על שלא הכינה שיעוריה.
- ”וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן, מִי יַגִּיד לִי; אוֹ מַה יַּעַנְךָ אָבִיךָ קָשָׁה“ (שמואל א׳ כ, פסוק י)
- שֶׁהוּא בַּעַל אֹפִי אַכְזָר וָרַע.
- ”...וְהָאִשָּׁה טוֹבַת-שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר, וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים...“ (שמואל א׳ כה, פסוק ג)
- ”וְסִכַּרְתִּי, אֶת-מִצְרַיִם, בְּיַד, אֲדֹנִים קָשֶׁה...“ (ישעיהו יט, פסוק ד)
- [מליצה] שֶׁהוּא מְרֻבֶּה עַד כִּי אֵין גְּבוּל לוֹ.
- ”...כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה...“ (שיר השירים ח, פסוק ו)
- שֶׁהוּא גָּדוֹל וְחָזָק.
- "...הָאוֹיֵב הַיּוֹתֵר קָשֶׁה וּמְסֻכָּן בָּא..." "מורה נבוכי הזמן, עמ' 58, נחמן קרוכמל
- [עממי] הַקְּרוּם שֶׁל הַלֶּחֶם.
גיזרון
עריכה- מן התנ"ך, קרוב גם אל קש"ח במשמעו העיקרי. השוו גם לארמית: קְשָׁא, וכן לערבית: قَسَا (קרי: קָסָא)- נעשה קשה או אכזר, قَسَاوَة (קרי: קָסָאוָוה)- קשיחות, רשע.
נגזרות
עריכהצירופים ופתגמים
עריכהמילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכהקָשָׁה
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | קשה |
| שורש וגזרה | ק־שׁ־י/ה, גזרת נל"י/ה |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- עברית חדשה רֻכּוֹ סָר מִמֶּנּוּ וְהָפַךְ לִהְיוֹת מֻצָּק וְנֻקְשֶׁה בְּהֶרְכֵּבוֹ.
- בבוא החורף הכבד מימי הנהרות והאגמים קָשִׁים ונקפאים.
- לשון המקרא הָיָה לֹא נוֹחַ וְנָקֵל (בְּמוּבָן גַּשְׁמִי אוֹ מֻפְשָׁט).
- ”אָרוּר אַפָּם כִּי עָז, וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה...“ (בראשית מט, פסוק ז)
- ”...לֹא יֵשֵׁב אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עִמָּנוּ-כִּי קָשְׁתָה יָדוֹ עָלֵינוּ...“ (שמואל א׳ ה, פסוק ז)
- ”...וַיִּקֶשׁ דְּבַר אִישׁ יְהוּדָה, מִדְּבַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל“ (שמואל ב׳ יט, פסוק מד)
- ”...וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם, תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו“ (דברים א, פסוק יז)
- התעלומה קשתה מִפַּעֲנֵחַ.
נגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכה- קָשַׁח (1)
מילים נגדיות
עריכה- רך (1)
קִשָּׁה
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | קישה |
| שורש וגזרה | ק־שׁ־י/ה, גזרת נל"י/ה |
| בניין | פִּעֵל |
- אָזַר אֶת כּוֹחוֹ וְאֶת מַאֲמַצּוֹ בְּקֹשִׁי רַב.
- ”...וַתֵּלֶד רָחֵל, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ“ (בראשית לה, פסוק טז)
- "הָאִשָּה שֶׁהִיא מְקַשָּׁה לֵילֵד מְחַתְּכִין אֶת הַוָּלָד בְּמֵעֶיהָ..." (משנה, סדר טהרה, מסכת אוהלות, פרק ז')
- [פיוטי] רווח בייחוד עם "עורף" הָפַךְ לְלֹא פָּשׁוּט אוֹ קַל (בְּמוּבָן גַּשְׁמִי אוֹ מֻפְשָׁט).
- ..."קִשּׁוּ עֹרֶף וְשֵׁן חָרָקוּ/ רַע בָּחֲרוּ וְטוֹב רָחָקוּ"... "מיאנו לשמוע ועצה העמיקו", יוחנן הכהן בן יהושע
- ...קִשִּׁיתִי עֹרֶף וְהֵעַזְתִּי מֵצַח/ וְהִכְעַסְתִּי אָדֹם וָצַח..." "יחד הרגזתי איום ונורא", יעקב בן דונש בן עקיבא
נגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהקֻשָּׁה
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | קושה |
| שורש וגזרה | ק־שׁ־י/ה, גזרת נל"י/ה |
| בניין | פֻּעַל |
- נדיר נֶהְפַּךְ לְקָשֶׁה.
- "...אבל אם יש קישוי שלא לדעת או שהיה כבר מְקֻשֶּׁה או שיודע שלא יתקשה אין חייב למסור עצמו..." (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף נ"ג, ב')