עקש
עִקֵּשׁ א
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | עיקש |
| הגייה* | ikesh |
| חלק דיבר | שם־תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ע־ק־שׁ |
| דרך תצורה | משקל קִטֵּל |
| נטיות | ר׳ עִקְּשִים; נ׳ עִקֶּשֶת, נ"ר עִקְּשוֹת |
- לשון המקרא עקום וּמְעֻוָּת, שאינו ישר.
- ”אשר ארחתיהם עקשים, ונלוזים במעגלותם“ (משלי ב, פסוק טו)
- ”עם נבר תתברר, ועם עקש תתפתל“ (תהלים יח, פסוק כז)
- ”מים גנובים מבקשת נואיפת עיקשת.“ (קדושתא ליום מתן תורה, מאת מחבר לא ידוע, בין 400 ל־600, באתר מאגרים)
- אנה אלך והדרך עקש, מימין פח ומשמאל מוקש "סליחות (וקינות)", מאת דוד בן חזקיה הנשיא
- ”וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל“ (שופטים יח, פסוק ל) - שהיו עובדי עבודה זרה, ולא היה לִבָּם שלם לבוראם , אלא עקש שהמרו להקב״ה ועבדו לעבודה זרה מדרש תהילים, מזמור קא, ד"ה "אשכילה
- לשון ימי הביניים המסרב לשנות דעתו.
- ”זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ“ (משלי כא, פסוק כד) - הוא העקש המתמיד על השקר ספר השורשים לרבי יונה אבן ג'נאח, בשורש י־ה־ר
- ”התעקש הפקיד, אך עיקש היה גם ה"מלך", והחברים אינם מקשיבים בקול האומלל ומבקשים גם צלצול מטבעות“ (יורשי פרעה, מאת י"ל פרץ, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון
עריכה- השורש ע־ק־ש בא במקרא בהוראת עיקום ועיוות,[1] לדוגמה: ”תם אני ויעקשני“ (איוב ט, פסוק כ), ”ואת כל הישרה יעקשו“ (מיכה ג, פסוק ט). משקל "קִטֵּל" מציין בדרך־כלל בעלי־מום או תכונה (ראו: גיבן, עיוור, טיפש, חיוור וכד').
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכהתרגום
עריכהמידע נוסף
עריכה- ישנם מדקדקים שביקשו להבדיל בין "עיקש" ובין "עקשן". למשל, בספר "וְדַיֵּק" [2] מבחינים בין "עיקש - נפתל, הפכפך, מעוות דרכו" ובין "עקשן - קשה עורף, יודע לעמוד על דעתו". מחבריו גורסים כי "עיקש - הוא על משקל המציין בעל מום, כגון: אילם, חיגר, טיפש", ולעומתו "עקשן הוא על משקל המציין בעל תכונה, כגון: דייקן, כעסן, סבלן".
- כמו־כן, בלקסיקון לשיפור הלשון נכתב בערך "עיקש, עקשן"[3]:
"בימינו נטו תחילה לכנות עקשן את מי שעומד על דעתו ואינו זז ממנה... כיום הולכת ופושטת בעקשנות הנטייה להשתמש במלה עיקש לאותה הוראה של עקשן ועקשני. מדקדקים טוענים שעיקש איננו עקשן, אך הציבור מתעקש ובוחר בעיקש על־פני עקשן. stubborn עקשן הוא, לא עיקש".
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- צופי ליבוביץ, "רגע של עברית - "עיקש ועקשן"". רשת ב', 04.09.08
 טקסט בוויקיטקסט: ביאור:עקש |
סימוכין
עריכה- ↑ "עקש", לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 6140)
- ↑ "וְדַיֵּק: תיקוני לשון ושיפור הסגנון" ליעקב בהט ולמרדכי רון, 1960, פרק "הבחן בצמדי מילים".
- ↑ לקסיקון לשיפור הלשון, ראובן סיון, 1979.
עִקֵּשׁ ב
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | עיקש |
| שורש וגזרה | ע־ק־שׁ, שלמים |
| בניין | פִּעֵל |
- לשון המקראעיקם, עיוות.
- ”רֶךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ וְאֵין מִשְׁפָּט בְּמַעְגְּלוֹתָם נְתִיבוֹתֵיהֶם עִקְּשׁוּ לָהֶם כֹּל דֹּרֵךְ בָּהּ לֹא יָדַע שָׁלוֹם“ (ישעיהו נט, פסוק ח)
- ”וְזֵד יָהִיר, אֲשֶׁר עִקֵּשׁ דְרָכָיו הֶאֱבִידָהוּ!“ (אהוב נפשי חמדו, מאת ר' שמואל הנגיד, בפרויקט בן יהודה)
- ”דּוֹד מְחֵה אוֹיֵב מְעַקֵּשׁ כִּי לְנֶגְדִּי הוּא לְמוֹקֵשׁ; וַעֲדֵי מָתַי אֲבַקֵּשׁ אוֹתְךָ עִמִּי וְאֵינְךָ“ (חוּס אֱלֹהַי, מאת רבי שלום שבזי, בפרויקט בן יהודה) (נכתב בשלוב עם יַעֲבֹר עָלַי רְצוֹנְךָ לר' יהודה הלוי)
גיזרון
עריכה- השורש ע־ק־ש בא במקרא בהוראת עיקום ועיוות, לדוגמה: ”תם אני ויעקשני“ (איוב ט, פסוק כ), ”ואת כל הישרה יעקשו“ (מיכה ג, פסוק ט).
מילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכהתרגום
עריכה- אנגלית: twisted