ותרן
וַתְרָן
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | ותרן |
| הגייה* | vatran |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ו־ת־ר |
| דרך תצורה | משקל קַטְלָן |
| נטיות | נ׳ וַתְרָנִית ר׳ וַתְרָנִים וַתְרָנִיוֹת |
- מי שאינו עומד על זכיותיו. נותן משלו לאחרים, ומוחל על חובות כלפיו.
- "איוב ותרן בממונו היה, מנהגו של עולם חצי פרוטה לחנוני ואיוב מדנפשיה קא יהיב" (ילקוט שמעוני איוב רמז תתצב)
- ”כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא – יותרו חייו, שנאמר: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף נ, עמוד א)
גיזרון
עריכה- לשון חז"ל מהפועל ויתר
נגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכהתרגום
עריכה- אנגלית: lenient