קשה ערף

קְשֵׁה עֹרֶף עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קשה עורף
הגייה^*	kshe ׳oref
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ק־ש־י/ה; ע־ר־ף
דרך תצורה	צירוף
נטיות	נ׳ קְשַׁת־עֹרֶף, ר׳ קְשֵׁי־עֹרֶף, נ"ר קְשׁוֹת־עֹרֶף

עקשן, אדם שלא מוכן להתפשר ולזוז מעמדתו גם אם הוא טועה.
- ”אִישׁ תּוֹכָחוֹת מַקְשֶׁה-עֹרֶף פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא.“ (משלי כט, פסוק א)
- יוסי לא הסכים לעסקה, כי אדם קשה עורף הוא
- לא משנה כמה ניסו לשכנע אותו, דני לא הסכים לוותר, כי דני אדם קשה עורף.

”וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא. וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל.“ (שמות לב, פסוקים ט – י) הביטוי מרמז לבהמה שמצליפים בעורפה בעת שנוהגים בה.