אכזר

אַכְזָר

שאינו מגלה מידה של רחמנות.
- ”תֵּהָפֵךְ לְאַכְזָר לִי בְּעֹצֶם יָדְךָ תִשְׂטְמֵנִי.“ (איוב ל, פסוק כא)
- ”גַּם-תַּנִּים חָלְצוּ שַׁד הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן בַּת-עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר.“ (איכה ד, פסוק ג)

	"הזקנים יאבדו הם ויחכו לגורלם, הם אבק אדם כלכלי ומוסרי בעולם אכזר. רק ענף הנוער ישאר. הזקנים צריכים לעמוד בכך ולהשלים עם כך"
– חיים ויצמן,מתוך "אות קין".

כנראה שהמילה המופיעה בשפה אוגריתית (ש.ת) (ז.)(agzry - אָגְזָרִ) במשמעות רעבתני, גרגרני קשורה בשורשה העברי - ג.ז.ר המופיע גם בשורש הערבי ج ز ر שממנו מגיעה המילה הערבית (جزيرة -גָ'זִרָתֻּן) במשמעות של מבודד, חצי אי, או (אי) בודד, שורש לשוני - ערבי זה (ج|ز|ر) מתקשר גם במשמעות של טֶבח, להרוג, שחיטה. ראה בעברית "גזירה" המקושרת למילה האכדית (קָרָאְשְאֻ-karašū) במובן קטסטרופה, שחיטה, השמדה, עכא אל ג'זאר שנראית כחצי אי, הוא כינויה של עכו בפי תושבי הכפרים וסביבתם.

ייתכן שהמילה היא צירוף של שתי מילים: אך זר, רק זר; מתנהג כאילו אין כל קשר ויחס בינו לבין האדם הסובל. ראיה לדעה זו ניתן למצוא בפסוק:
- ”אַחַי מֵעָלַי הִרְחִיק, וְיֹדְעַי אַךְ-זָרוּ מִמֶּנִּי.“ (איוב יט, פסוק יג), שבו מופיעות המילים "אך" "זר" בנפרד.
ויש אומרים שהמילה היא במקור שם של נחש, ומכיוון שזהו נחש מזיק במיוחד, משתמשים בה בהשאלה לציין כל אדם או בעל-חיים שמזיק בלי רחמים:
- ”חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר.“ (דברים לב, פסוק לג)
אפשרות שלישית היא שמדובר במשקל אֶקְטָל – ערך היתרון וההפלגה בערבית.

טקסט בוויקיטקסט: ביאור:אכזר