| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
קושיה
|
| הגייה* |
kushya
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
ק־ש־י/ה
|
| דרך תצורה |
משקל קֻטְלָה
|
| נטיות |
קֻשְׁיַת־, ר׳ קֻשְׁיוֹת
|
- הצגה של חוסר הבנה, בעיה בהגיון ופשר הדברים. המעמיד את הדברים כבלתי נכונים לכאורה.
- "וְגַם בִּדְבָרִים שֶׁהוּא מֻתָּר לִלְמוֹד, אָסוּר לְעַיֵן קֻשְיָא אוֹ תֵרוּץ" (קיצור שולחן ערוך מנוקד - רי)
- ראש הישיבה התהפך על משכבו, קושיתו החריפה של התלמיד הצעיר לא נתנה לו מנוח.
- מקושיה לא מתים.
- [עממי] שאלה קשה או מטרידה.
- אין לי כוח אליך אתה מלא קושיות כרימון, כל היום "למה, למה, למה".
- בפסח הילדים שואלים ארבע קושיות[1].
- בלשון חז"ל קושיא. יתכן שמשמעו קושי (סיומת א' בארמית משמשת לה' הידיעה). בלשון הגאונים והראשונים מופיעה לראשונה בה'.
- ↑ מונח שלא נמצא במקורות כמעט עד העברית החדשה. בלשון חז"ל הבן שואל, ולא מקשה
