סכה

לערך העוסק בסיכה מריחת גוף בשמן; ראו סיכה.

סֻכָּה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סוכה
הגייה^*	suka
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ס־כ־ך
דרך תצורה	משקל קֻטְלָה
נטיות	ר׳ סֻכּוֹת; סֻכַּת־, ר׳ סֻכּוֹת־; כ׳ סֻכָּתִי

סוכות בירושלים

סוכת מציל בחוף הים

[יהדות, הלכה] מבנה ארעי אליו מועברות פעולות המגורים העיקריות, בעיקר האכילה והשינה, למשך שבעת ימי חג הסוכות.
- ”בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים; כָּל־הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת.“ (ויקרא כג, פסוק מב)
- ”סֻכָּה שֶׁהִיא גְבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, פְּסוּלָה; רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר.“ (משנה, מסכת סוכה – פרק א, משנה א)
מבנה זמני למחסה.
- ”וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת; וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, עַל־כֵּן קָרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם סֻכּוֹת.“ (בראשית לג, פסוק יז)
- ”וְנוֹתְרָה בַת־צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה, כְּעִיר נְצוּרָה.“ (ישעיהו א, פסוק ח)
- ”וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן־הָעִיר, וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר; וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה, וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה־יִּהְיֶה בָּעִיר.“ (יונה ד, פסוק ה)

ערך בוויקיפדיה: סוכה

סיכות

אביזר מתכתי דק וחד בצורת מסמר.
- ”וּבְרֹאשׁ הַגְּדוּד צוֹעֵד / אֶצְבְּעוֹנִי הַמְּפַקֵּד: / הוּא חָבוּשׁ קוֹבַע פְּלָדָה / וּבְיָדוֹ סִכָּה חַדָּה.“ (בִּמְדִינַת הַגַּמָּדִים, מאת אלה וילנסקי בזֶמֶרֶשֶׁת)
- סבתא תפסה את קיפול הבגד עם סיכות, לפני שהחלה במלאכת התפירה.
אביזר מתכתי מפותל (בצורת @), הנועד להצמיד דפים בחיבור פריק.
אביזר מתכתי בצורת האות "ח" הנועד לאגד דפים באמצעות ניקובם בה, תוך קיפול רגליה.
תכשיט אשר עונדים באמצעות נעיצת מחט בבגד.

להגדרה זו אין משפט מדגים. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.
רשימה של ערכים שיש להוסיף להם משפטים מדגימים תמצאו כאן.

מחידושי אליעזר בן־יהודה.
מהמילה שִׂךְ המקראית ”לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם“ (במדבר לג, פסוק נה) - יתד חד או קוץ בארמית שיכיא. התיבה מצויה בפרסית בהגיית גִ'יקַה (جیغه) בהוראת: קישוט או תכשיט הענודים בטורבאן. ובסנסקריט, בהגייה הקרובה אף יותר לעברית סִיקהַא: (शिखा) בהוראת: פלומה או קווצת שיער ,ציצית-טווס

לשון חז"ל ראה; הסתכל.
- ”ולמה נקרא שמה יסכה? שסכתה ברוח הקדש... דבר אחר: יסכה - שהכל סוכין ביופיה“ (בבלי, מסכת מגילה – דף יד, עמוד א)
- "ר' חגי אמר: סכי בי! אסתכל בי!" (ויקרא רבה לד ז)
- ""אֲבִי סוֹכוֹ, שהיה אביהן של נביאים שסוכים ברוח הקודש"" (ויקרא רבה א ג)

מהשורש הארמי ס־כ־ה, שמשמעו הסתכלות, ראייה. מקביל לשורש המקראי שׂ־כ־י/ה בהוראה דומה (השווה שכיה, משכית).