משכית

מַשְׂכִּית (גם: מַסְכִּית)

לשון המקרא ציור, תמונה, תכשיט וכל סוג של קישוט אחר.
- ”לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ כִּי אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם.“ (ויקרא כו, פסוק א)
- ”...אִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל-בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ.“ (במדבר לג, פסוק נב)
- ”יָצָא מֵחֵלֶב עֵינֵמוֹ עָבְרוּ מַשְׂכִּיּוֹת לֵבָב.“ (תהלים עג, פסוק ז)
- ”הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה בְּמַשְׂכִּיתוֹ.“ (משלי יח, פסוק יא)
- ”תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו.“ (משלי כה, פסוק יא)

כנראה 'מראה, תמונה' משורש שֹ־כ־ה בעניין ראייה, שמקביל לארמית סכה 'ראה, הביט',^[1] שלפעמים מתרגם עברית הביט^[2] או השקיף^[3] או צפה^[4] בתרגום אונקלוס. לפיכך, משכית גם נכתב מסכית, בהשפעת הארמית.^[5].

פרשנים: ”מַשְׂכִּיּוֹת לֵבָב“ (תהלים עג, פסוק ז) אבן מצויירת שהיו צופים בה.(רשב"ם ועוד) או משורש השֹך שמשמעו להסתיר ולכסות.(רש"י) ”וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ“ (שמות לג, פסוק כב) רש"ר הירש קושר עם הפועל הסכית.

↑ יסרטוב.
↑ ”וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים“ (בראשית טו, פסוק ה) = ”וַאֲמַר אִסְתְּכִי כְעַן לִשְׁמַיָּא וּמְנִי כּוֹכְבַיָּא“ (אונקלוס על בראשית טו – פסוק ה)
↑ ”וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן“ (בראשית כו, פסוק ח) = ”וְאִסְתַּכִי אֲבִימֶלֶךְ מַלְכָּא דִּפְלִשְׁתָּאֵי מִן חֲרַכָּא“ (אונקלוס על בראשית כו – פסוק ח)
↑ ”וְהַמִּצְפָּה אֲשֶׁר אָמַר יִצֶף יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ“ (בראשית לא, פסוק מט) = ”וְסָכוּתָא דַּאֲמַר יִיסַךְ מֵימְרָא דַּייָ בֵּינָא וּבֵינָךְ“ (אונקלוס על בראשית לא – פסוק מט)
↑ האקדמיה