מלח
מֶלַח
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | מלח |
הגייה* | melakh |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר (נקבה) |
שורש | מ־ל־ח |
דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
נטיות | ר׳ מְלָחִים, מִלְחֵי־ |

- תרכובת של נתרן וכלור המשמשת לתיבול מזון.
- ”וְכָל־קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח, וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ; עַל כָּל־קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח.“ (ויקרא ב, פסוק יג)
- ”גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל־אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא־יַעֲלֶה בָהּ כָּל־עֵשֶׂב...“ (דברים כט, פסוק כב)
- ”הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי־מֶלַח; אִם־יֶשׁ־טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת?!“ (איוב ו, פסוק ו)
- ”בְּפִלְפֵּל וּבְגַרְגִּיר מֶלַח וּבְכָל דָּבָר שֶׁתִּתֵּן לְתוֹךְ פִּיהָ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִתֵּן לְכַתְּחִלָּה בַּשַּׁבָּת.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ו, משנה ה)
- ”בּוֹזְקִין מֶלַח עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחֲלִיקוּ“ (משנה, מסכת ערובין – פרק י, משנה יד)
- ”מַרְחִיקִין אֶת הַגֶּפֶת וְאֶת הַזֶּבֶל וְאֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַסִּיד וְאֶת הַסְּלָעִים מִכָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְסָד בַּסִּיד.“ (משנה, מסכת בבא בתרא – פרק ב, משנה א)
- ”כָּךְ הִיא דַרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל, וּמַיִם בַּמְּשׁוּרָה תִּשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה, וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ו, משנה ד)
- [כימיה] בהשאלה מן (1): תרכובת יונית; תרכובת שנוצרת מתגובה של חומצה ובסיס.
- גיר הוא סוג של מלח.
גזרון
עריכה- המילה משותפת למספר לשונות שמיות. כגון; ארמית, ܡܠܚܐ (מִלְחָא); ערבית, مِلْح (מִלְח).
- בלשון חז"ל מופיע בלשון נקבה: מלח סדומית (בבלי ברכות ה).
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהתרגום
עריכה תרגום
|
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכהמַלָּח
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | מלח |
הגייה* | malakh |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | |
דרך תצורה | משקל קַטָּל - אך עיינו בגיזרון |
נטיות | ר׳ מַלָּחִים; מַלַּח־, ר׳ מַלָּחֵי־ |

- לשון המקרא איש צוות באנייה
- ”זִקְנֵי גְבַל וַחֲכָמֶיהָ הָיוּ בָךְ, מַחֲזִיקֵי בִּדְקֵךְ; כָּל־אֳנִיּוֹת הַיָּם וּמַלָּחֵיהֶם הָיוּ בָךְ, לַעֲרֹב מַעֲרָבֵךְ.“ (יחזקאל כז, פסוק ט)
- ”וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים, וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל־אֱלֹהָיו; וַיָּטִלוּ אֶת־הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל־הַיָּם, לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם...“ (יונה א, פסוק ה)
- העירייה ארחה את מלחי הצי השישי שהגיעו לנמל.
- את חגיגות היובל חתם ערב שירי מלחים.
- דֵּרוּג במחלקת הסיפון באוניית סוחר.
- דרגת חוגר בציי מלחמה המקבילה לדרגת טוראי בחילות יבשה; הייתה נהוגה גם בחיל הים הישראלי בשנותיו הראשונות.[1]
- ”נקבעו הדרגות בחיל הים הישראלי: [...] "מלח" הוא הדרגה המקבילה לטוראי ויתר הדרגות הן מלמטה למעלה, כדלקמן: מלח ראשון, רב מלח, סמל ורב סמל [...].“ ("הבֹקר", 22 בנובמבר 1948, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
גזרון
עריכה- מן המקרא. בניגוד לאטימולוגיה עממית נפוצה,[2] המילה מַלָּח איננה קשורה למֶלַח (כביכול מלשון מליחות הים). מקור המילה איננו שמי, אלא משומרית: malaḫ, הלחם של ma – אנייה, וכן laḫ – נהג, כיוון. המילה נשאלה לאכדית בצורה malāḫu, וממנה הגיעה לעברית תוך התאמתה למשקל קַטָּל הרגיל לציין בעלי מלאכה. מהאכדית התגלגלה המילה גם לצידונית (פיניקית) 𐤌𐤋𐤇 (מלח)[1] ולארמית מַלָּחָא, וממנה לערבית مَلَّاح (מַלָּאח). יש הסבורים שגם לעברית הגיעה המילה בתיווך הארמית ולא ישירות מן האכדית, אך אין לכך ראיות מכריעות.[3]
פרשנים מפרשים
עריכה- רש"י, בפירושו לשמות ל, פסוק לה אומר על "מְמֻלָּח" – כתרגומו, מעורב, שיערב שחיקתן יפה יפה זה עם זה. ואומר אני שדומה לו "וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים" (לעיל); "מַלָּחַיִךְ וְחוֹבְלַיִךְ" (יחזקאל כז, פסוק כז), ע"ש שמהפכין את המים במשוטות כשמנהיגים את הספינה, כאדם המהפך בכף ביצים טרופות, לערבן עם המים.
- הרמב"ן חולק עליו, באומרו: ועל דעתי נקראו חכמי הספנים מלחים, בעבור שהם יודעים טעם הים כאלו הם המרגישים במליחותו ובמתיקותו; כלומר, היודעים מתי יהיה מתוק ונאות להולכי הים, או מתי הוא רע ומר להם. ואין תופשי המשוטות נקראים מלחים, כי הספנים הזקנים יודעי הים הם מלחים; וכתיב ”וְיָרְדוּ מֵאֳנִיּוֹתֵיהֶם כֹּל תֹּפְשֵׂי מָשׁוֹט, מַלָּחִים; כֹּל חֹבְלֵי הַיָּם, אֶל־הָאָרֶץ יַעֲמֹדוּ.“ (יחזקאל כז, פסוק כט) הנה הם שלשה, תופשי משוט והמלחים והחובלים.
- אבן עזרא: "ויראו המלחים" – יועצי הספינה, כמו: "מלחייך וחובליך". ויפת אמר, כי מלח היו מוליכים.
צירופים
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכה איש צוות באנייה
|
קישורים חיצוניים
עריכהראו גם
עריכהסימוכין
עריכה- ↑ אברהם עקביה וסעדיה ר' גולדברג, מילון למונחי צבא. חיפה, הוצאת מגן, 1951.
- ↑ ראו למשל את נאומו של פרופסור נחום סלושץ בפני ועד הלשון העברית הטוען שמקור המלה מכנענית.
- ↑ Maximilian Ellenbogen, Foreign Words in the Old Testament: Their Origin and Etymology, London: Luzac, 1957, p. 103; Paul V. Mankowski, Akkadian Loanwords in Biblical Hebrew, Winona Lake: Eisenbrauns, 2000, p. 93. בעברית ראו אצל יחזקאל קוטשר, מלים ותולדותיהן, ירושלים: קרית-ספר, תשכ"א, עמ' 58; נפתלי הרץ טור-סיני (טורטשינר), מלים שאולות בלשוננו: פרקי לשון לעם, ירושלים: ראובן מס, תרצ"ח, עמ' 14 (= לשוננו ח [תרצ"ז], עמ' 108)
מָלַח
עריכהניתוח דקדוקי – פועל | |
---|---|
כתיב מלא | מלח |
שורש וגזרה | מ־ל־ח, גזרת השלמים |
בניין | פָּעַל (קַל) |
- זרה מלח על דבר מה.
- ”וְכָל־קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח, וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ; עַל כָּל־קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח.“ (ויקרא ב, פסוק יג)
- ”הַנּוֹטֵל זֵיתִים מִן הַמַּעֲטָן, טוֹבֵל אֶחָד אֶחָד בַּמֶּלַח וְאוֹכֵל; אִם מָלַח וְנָתַן לְפָנָיו, חַיָּב.“ (משנה, מסכת מעשרות – פרק ד, משנה ג)
- ”וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וְלֶחֶם הַפָּנִים, וּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת, הַיּוֹצֵק, הַבּוֹלֵל, הַפּוֹתֵת, הַמּוֹלֵחַ, הַמֵּנִיף, הַמַּגִּישׁ, הַמְסַדֵּר אֶת הַשֻּׁלְחָן, [...] פָּטוּר.“ (משנה, מסכת זבחים – פרק יד, משנה ג)
- הטבח מלח את הבשר.
מילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכה- אנגלית: salt
השורש מלח | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|