ספן

סָפַן

לשון המקרא כיסה מבנה בתקרה.
- ”וַיִּבֶן אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ וַיִּסְפֹּן אֶת הַבַּיִת גֵּבִים וּשְׂדֵרֹת בָּאֲרָזִים“ (מלכים א׳ ו, פסוק ט)

המילה מופיעה פעם אחת במקרא, אך הנגזרת סָפון מצויה יותר ואף שימושית במובן רחב יותר.

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ספן
הגייה^*	sapan
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ס־פ־ן
דרך תצורה	משקל קַטָּל
נטיות	ר׳ סַפָּנִים; סַפַּן־, ר׳ סַפָּנֵי־

לשון חז"ל (ימאות) יורד ים, אדם שפרנסתו בעבודה בספינה ובמיוחד בספינות דיג ובספינות חופים.
- "רשאין הספנין לומר: כל מי שתאבד ספינתו, נעמיד לו ספינה אחרת [...]." (תוספתא, בבא מציעא, יא יב)
- "הספנים זה שבט ממולח, את הספן הרוח לא יקח, ולא יקחו אותו חזיז ורעם, הו..." (נתן אלתרמן, שיר הספנים)
- "אל החמר ואל הגמל ישותף הרבה פעמים הַסָּפָּן (בארמית: ספנא, ויש ממנו הרבים ספונאי), כלומר מי שעובד עבודתו בספינה [...]." (שמואל קרויס, קדמוניות התלמוד, כרך ראשון, חלק ראשון)
- "רוב חמרים רשעים רוב גמלין כשירין רוב ספנים חסידים [...]." (ירושלמי קידושין ד יא)

אנגלית: mariner‏, seaman‏‏‏‏
ארמית: סַפָּנָא‏, סַפּוֹנָא‏‏‏‏ (לשון רבים: סַפָּנִין, סַפָּנַיָּא, סַפּוֹנָאֵי־)