ירושלים

(הופנה מהדף ירושלם)

יְרוּשָׁלַיִם

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא ירושלים
הגייה* yerushalayim
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות
 
סמל העיר ירושלים
 
כיפת הסלע בנוף העיר ירושלים
  1. עיר הבירה של מדינת ישראל השוכנת בהרי יהודה[1]. העיר קדושה ליהדות, לנצרות ולאסלאם. אחת הערים הקדומות ביותר בהיסטוריה.
    • ”אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם; תִּשְׁכַּח יְמִינִי.“ (תהלים קלז, פסוק ה)
    • ”חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים; זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם.“ (שיר השירים ה, פסוק טז)
    • ”כֹּה אָמַר יהוה – שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָיִם; וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלָיִם עִיר הָאֱמֶת, וְהַר יהוה צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ.“ (זכריה ח, פסוק ג)
    • ”בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ אֲמַצְיָהוּ, וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָיִם; וְשֵׁם אִמּוֹ יְהוֹעַדָּן מִירוּשָׁלָיִם.“ (דברי הימים ב׳ כה, פסוק א)
    • "אין משכירין בתים בירושלים מפני שהן של שבטים ר"א בר"ש אומר אף לא המטות עורות של קדשים בעלי אושפיזין באין ונוטלין אותן בזרוע" (תוספתא/מעשר שני/א#הלכה יא)
    • "יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב וְשֶׁל נְחֹשֶׁת וְשֶׁל אֹור / הַלֹּא לְכָל שִׁירַיִךְ אֲנִי כִּנּוֹר" (יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב , מאת נעמי שמר)
    • ירושלים לא נזכרת בקוראן. עד המאה ה-10 לספירה כונתה במקורות המוסלמיים 'איליא', ע"ש איליוס האדריאנוס הרומי

גזרון

עריכה
  • כיום מקובל לגזור את השם ירושלים מהשורש י־ר־י/ה, שמשמעו הקמה (של עיר או יישוב) שנוצרה בידי האל הכנעני שָׁלֵם.[2][3] שהיתה לבירתו של מלכי־צדק מלך שלם. משנכבשה בידי דוד החלה להקרא: ”מְצֻדַת צִיּוֹן--הִיא, עִיר דָּוִד“ (שמואל ב׳ ה, פסוק ז). משמעות השם היא לפיכך "עיר שהוקמה על ידי (או: לכבוד) האל שָׁלֵם".[4] עד תקופת בית שני נהגה השם בתנועת e בהברה האחרונה. הגייה זו מיוצגת בצורת הכתיב המקראי ירושלם, וכן בתעתיקים בשפות זרות (מצרית, ארמית, יוונית). לקראת סוף תקופת בית שני (או אף מאוחר מכך) השתנתה תנועה זו לדיפתונג ay, באנלוגיה לשמות מקומות עתיקים המסתיימים בדיפטונג זה (שמרַיִן, אדורַיִם).
  • תיבת "ירושלם" מופיעה לראשונה בכתבי המארות המתוארכות למאות 18-19 לפנה"ס בצורה ꜣwšꜣmm (אַוְּשׁאַמם),[5] המשוחזרת U)RUSHALIMUM).[6] מאוחר יותר מוזכרת היא במכתבי אל־עמרנה בצורת ú-ru-sa-lim.[7]
יעקב קליין כותב על כך במאמר "מקור השם 'ירושלים' ומשמעותו": "אפשר שההידמות הזו הושפעה מצורות זוגי אמיתיות בשמות גיאוגרפיים מסויימים, כגון קריתים, עינים ועוד. בכל השמות הגיאוגרפיים הסופית הלוקטיבית "ים" היא תוספת לבסיס של השם. לא כן בשם ירושלם/ירושלים. כאן המי"ם הסופית הייתה במקורה חלק בלתי נפרד מן הבסיס של השם... עלינו להניח אפוא כי המי"ם השורשית בשם 'ירושלם' נתפסה כמי"ם הלוקטיבית, והתפתחה לצורת הסיומת דמויית הזוגי, באנלוגיה לשמות הגיאוגרפיים האחרים".
בתנ"ך (בכל המקומות מלבד חמישה[8]) הכתיב הוא "ירושלם", אך הניקוד הטברני (המאה ה־8 לספירה) מורה לקרוא "ירושלים" כאשר החיריק נמצא ללא האות יו"ד שאמורה להיות מעליו.
  • פרסית-תיכונה: אֻרישְלִם (ʾwlyšlym)

פרשנים מפרשים

עריכה
  • יראה+שלם = ירושלים. המדרש הבא מסביר את שני המרכיבים: יראה + שלם (מלך) שמהם נגזר שמה של ירושלים: ”אַבְרָהָם קָרָא אוֹתוֹ יִרְאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כב, פסוק יד) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה. שֵׁם קָרָא אוֹתוֹ שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יד, פסוק יח) וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ יִרְאֶה כְּשֵׁם שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ אַבְרָהָם, שֵׁם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, וְאִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ שָׁלֵם, אַבְרָהָם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, אֶלָּא הֲרֵינִי קוֹרֵא אוֹתוֹ יְרוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ שְׁנֵיהֶם, יִרְאֶה שָׁלֵם, יְרוּשָׁלַיִם.“ (בראשית רבה, פרשה נו, סימן י)

צירופים

עריכה

נגזרות

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  ערך בוויקיפדיה: ירושלים
  מדריך טיולים בוויקימסע: ירושלים
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ירושלים

הערות שוליים

עריכה
  1. יש לציין כי על פי החלטות רוב המדינות החברות באו"ם הריבון החוקי בכל שטחי ירושלים הוא ארגון האו"ם
  2. ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 153
  3. וכך גם פרשו חז"ל (מדרש אגדה על בראשית יד, פסוק יח), בהתבסס על תהלים עו, פסוק ג
  4. מנשה הראל ,קדמוניות נופי ארץ-ישראל: הביוגרפיה של העם על פי הגיאוגרפיה של הארץ, עמ' 38
  5. M. Vygus. Middle Egyptian dictionary, p. 547
  6. דר' אייל מירון "ירושלים מראשיתה,ועד שלהי הבית הראשון"
  7. א"ע 287 שו' 61, ראו Jörgen A. Knudtzon, Die El-Amarna-Tafeln, mit Einleitung und Erläuterungen, Leipzig: Hinrichs, 1915, עמ' 864
  8. השם "ירושלם"/"ירושלים" אינו מופיע בתורה, אלא רק בנביאים ובכתובים