באר שבע
בְּאֵר שֶׁבַע
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | באר שבע |
| הגייה* | beer sheva' |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ב־א־ר, שׁ־ב־ע |
| דרך תצורה | צירוף |
| נטיות | |
- עיר במחוז הדרום, השביעית באוכלוסייתה בישראל והשנייה בגודלה אחרי ירושלים.
- ”וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל-בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע“ (בראשית כב, פסוק יט).
- ”וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה“ (בראשית כח, פסוק י).
- ”וַיְהִי שֶׁם-בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע“ (שמואל א׳ ח, פסוק ב).
- ”וְאַל תִּדְרְשׁוּ בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל לֹא תָבֹאוּ וּבְאֵר שֶׁבַע לֹא תַעֲבֹרוּ כִּי הַגִּלְגָּל גָּלֹה יִגְלֶה וּבֵית אֵל יִהְיֶה לְאָוֶן“ (עמוס ה, פסוק ה).
- ”וּבַחֲצַר שׁוּעָל וּבִבְאֵר שֶׁבַע וּבְנֹתֶיהָ“ (נחמיה יא, פסוק כז).
גיזרון
עריכה- באר עליה נשבעו להסכם ברית שלום באמצעות שבע כבשות כמתואר במקרא:
- המבואר במקרא ששֶׁבַע משורש המילה שבועה אך קיים גם קשר למספר שֶׁבַע[1])
- אברהם אבינו מוכיח את אבימלך מלך גרר, על הבאר שנגזלה ממנו על ידי עבדיו ”וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ, עַל-אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם, אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ“ (בראשית כא, פסוק כה). אבימלך לקח מאברהם את "שבע כבשות הצאן", לעדות כי הבאר אכן שייכת לאברהם ”וַיֹּאמֶר--כִּי אֶת-שֶׁבַע כְּבָשֹׂת, תִּקַּח מִיָּדִי: בַּעֲבוּר תִּהְיֶה-לִּי לְעֵדָה, כִּי חָפַרְתִּי אֶת-הַבְּאֵר הַזֹּאת.“ (בראשית כא, פסוק ל), והשניים כרתו ברית במקום: ”עַל-כֵּן, קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא--בְּאֵר שָׁבַע: כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ, שְׁנֵיהֶם.“ (בראשית כא, פסוק לא).
פרשנים מפרשים
עריכה- הרד"ק "...לקח שבע כבשות והציב אותן לבדהן, ולקח שבע, לפי שלשון המספר הזה ולשון השבועה אחד, ולפי שיהיה עדות על שבע כבשות ועל השבועה כאחד לדורות הבאים, כי בשבע כבשות והשבועה כרתו ברית לפיכך קרא המקום באר שבע" (בראשית כ"א כ"ז)
- האלשיך "והנה היה נראה שעל השבע כבשות קרא לבאר באר שבע, וזהו אי אפשר כי לא סימן יפה היה לאברהם... על כן אמר ראו עתה כי לא על שבע כבשות נקרא כן שאם כן היה נקרא שבע בצר"י השי"ן ולא בקמ"ץ, אך על כן קרא למקום באר שבע בקמ"ץ, על היות שעל ידי הבאר נשבעו באופן כי אומרו שבע הוא על השבועה".
- הרקנאטי: מלת שבועה הוא מלשון שבעה, כמו חצבה עמודיה שבעה [משלי ט, א]. והרמז לשבעה ימי בראשית, והשבועה אינה עולה רק עד המדות, ועל כן וכו'
