ירושלים

יְרוּשָׁלַיִםעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא ירושלים
הגייה* yerushalayim
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות
 
סמל העיר ירושלים
 
כיפת הסלע בנוף העיר ירושלים
  1. עיר הבירה של מדינת ישראל השוכנת בהרי יהודה[1]. העיר קדושה ליהדות, לנצרות ולאסלאם. אחת הערים הקדומות ביותר בהיסטוריה.
    • ”אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם; תִּשְׁכַּח יְמִינִי.“ (תהלים קלז, פסוק ה)
    • ”חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים; זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם.“ (שיר השירים ה, פסוק טז)
    • ”כֹּה אָמַר יהוה – שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָיִם; וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלָיִם עִיר הָאֱמֶת, וְהַר יהוה צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ.“ (זכריה ח, פסוק ג)
    • ”בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ אֲמַצְיָהוּ, וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָיִם; וְשֵׁם אִמּוֹ יְהוֹעַדָּן מִירוּשָׁלָיִם.“ (דברי הימים ב׳ כה, פסוק א)
    • "אין משכירין בתים בירושלים מפני שהן של שבטים ר"א בר"ש אומר אף לא המטות עורות של קדשים בעלי אושפיזין באין ונוטלין אותן בזרוע" (תוספתא/מעשר שני/א#הלכה יא)
    • "יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב וְשֶׁל נְחֹשֶׁת וְשֶׁל אֹור / הַלֹּא לְכָל שִׁירַיִךְ אֲנִי כִּנּוֹר" (יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב , מאת נעמי שמר)
    • ירושלים לא נזכרת בקוראן. עד המאה ה-10 לספירה כונתה במקורות המוסלמיים 'איליא', ע"ש איליוס האדריאנוס הרומי

גיזרוןעריכה

  • כיום מקובל לגזור את השם ירושלים מהשורש י־ר־י/ה, שמשמעו הקמה (של עיר או יישוב) שנוצרה בידי האל הכנעני שָׁלֵם שהיתה לבירתו של מלכי-צדק מלך שלם משנכבשה בידי דוד החלה להקרא: ”מְצֻדַת צִיּוֹן--הִיא, עִיר דָּוִד“ (שמואל ב׳ ה, פסוק ז). משמעות השם היא לפיכך "עיר שהוקמה על ידי (או: לכבוד) האל שָׁלֵם" [2]. עד תקופת בית שני נהגה השם בתנועת e בהברה האחרונה. הגייה זו מיוצגת בצורת הכתיב המקראי ירושלם, וכן בתעתיקים בשפות זרות (מצרית, ארמית, יוונית). לקראת סוף תקופת בית שני (או אף מאוחר מכך) השתנתה תנועה זו לדיפטונג ay, באנלוגיה לשמות מקומות עתיקים המסתיימים בדיפטונג זה (שמרַיִן, אדורַיִם).
  • תיבת "ירושלים" מופיעה לראשונה בכתבי המארות המתוארכות למאות 18-19 לפנה"ס בצורה (אוּ)רוּשָׁלימוּם U)RUSHALIMUM) [3]. מאוחר יותר מוזכרת היא במכתבי אל־עמרנה בצורת "אור-שלים" ursalimme [4], השוו "אור-כשדים" (בשומרית אור בהוראת עיר) .
  • אצל חז"ל מופיע מדרש השם הבא: ”אַבְרָהָם קָרָא אוֹתוֹ יִרְאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כב, פסוק יד) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה. שֵׁם קָרָא אוֹתוֹ שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יד, פסוק יח) וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ יִרְאֶה כְּשֵׁם שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ אַבְרָהָם, שֵׁם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, וְאִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ שָׁלֵם, אַבְרָהָם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, אֶלָּא הֲרֵינִי קוֹרֵא אוֹתוֹ יְרוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ שְׁנֵיהֶם, יִרְאֶה שָׁלֵם, יְרוּשָׁלַיִם.“ (בראשית רבה, פרשה נו, סימן י)
יעקב קליין כותב על כך במאמר "מקור השם 'ירושלים' ומשמעותו": "אפשר שההידמות הזו הושפעה מצורות זוגי אמיתיות בשמות גיאוגרפיים מסויימים, כגון קריתים, עינים ועוד. בכל השמות הגיאוגרפיים הסופית הלוקטיבית "ים" היא תוספת לבסיס של השם. לא כן בשם ירושלם/ירושלים. כאן המי"ם הסופית הייתה במקורה חלק בלתי נפרד מן הבסיס של השם... עלינו להניח אפוא כי המי"ם השורשית בשם 'ירושלם' נתפסה כמי"ם הלוקטיבית, והתפתחה לצורת הסיומת דמויית הזוגי, באנלוגיה לשמות הגיאוגרפיים האחרים".
בתנ"ך (בכל המקומות מלבד חמישה[5]) הכתיב הוא "ירושלם" אך הניקוד רומז לכך שהקרי הוא "ירושלים" כאשר החיריק נמצא ללא האות יו"ד שאמורה להיות מעליו.

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: ירושלים
  מדריך טיולים בוויקימסע: ירושלים
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ירושלים

הערות שולייםעריכה

  1. יש לציין כי על פי החלטות רוב המדינות החברות באו"ם הריבון החוקי בכל שטחי ירושלים הוא ארגון האו"ם
  2. מנשה הראל ,קדמוניות נופי ארץ-ישראל : הביוגרפיה של העם על פי הגיאוגרפיה של הארץ,עמוד:38
  3. דר' אייל מירון "ירושלים מראשיתה,ועד שלהי הבית הראשון"
  4. מחבר – נ"ה טור־סיני (טוֹרְטְשִינֶר) בשולי המלון של אליעזר בן־יהודה (המשך) Vol. י"ג ‎ No. ב'/ג‎' (תש"ה), 103, 25 pages)
  5. השם "ירושלם"/"ירושלים" אינו מופיע בתורה, אלא רק בנביאים ובכתובים