חמר
(הופנה מהדף חימר)
חֹמֶר
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חומר |
| הגייה* | khomer |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־מ־ר |
| דרך תצורה | משקל קֹטֶל |
| נטיות | ר׳ חֳמָרִים; חֹמֶר־, ר׳ חָמְרֵי־ |
- לשון ימי הביניים מה שעצמים עשויים ממנו, המקנה להם מסה ואת תכונותיהם הכימיות והפיזיקליות.
- בטון הוא סוג של חומר לבנייה.
- הרהיטים עשויים מחומר איכותי.
- אדמה מסוג מסוים המשמשת בעיקר למלאכת הקדרות. בטעות מכנים אותה "חֵמָר".
- ערמה, צבר של בודדים.
- מידת נפח, עשר איפה או עשר בת.
- משהו כבד, בהשאלה: הכבדה, הקפדת יתר, חומרה.
- השופט גזר את דינו של הנאשם בכל חומר הדין.
- בהשאלה מן (1): אוסף נתונים ומידע.
- סיימתי ללמוד את כל החומר למבחן.
- לשון חז"ל קשר. פיתול נאה בחבל. צרור של תכשיט.
- "חמשה דברים היה רבן יוחנן בן זכיי אומרן כמן חומר" (תוספתא בבא קמא פ"ז)
- "חמשה דברים היה רבן יוחנן בן זכיי אומרן כמן חומר" (תוספתא בבא קמא פ"ז)
גיזרון
עריכה- לפי (2), (3), (4) בלשון המקרא ובמכתבי תל ערד מן ארכיון אלישיב בן אשיהו , (5) לשון חז"ל, (1) מלשון ימי הביניים, הרחבה של (2).
- כנראה מן אוגריתית-חִים / כִֿימ 𐎃𐎊𐎎 בהוראת מחצב, מינרל. יוונית עתיקה 'חוּמַא' χῠ́μᾰ בהוראת מטיל-מתכת,חומר. ממנה נגזה תיבת כוּמֶאיַה χυμεία שהוראתה - 'אומנות סגסוגת המתכות (=בחוֹם- גבוה)' . ערבית אלכימיה اَلْكِيمِيَاء.
- קדם אינדו אירופית חּׁwיֶטי ǵʰéwyeti כפועל בהוראת 'לצקת'.
- (2): אדמת-חמרה מן ערבית, בהגיית אחמר احمر בהוראת אדום .
צירופים
עריכה- חומר גלם (1)
- חומר טהור (1)
- קל וחומר (5)
- חומר הדין (5)
- כחומר ביד היוצר (2)
- עייפות החומר
נגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהראו גם
עריכהתרגום
עריכה מה שעצמים עשויים ממנו
סימוכין
עריכהחֵמָר
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חמר |
| הגייה* | khemar |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־מ־ר |
| דרך תצורה | משקל קֵטָל |
| נטיות | |
- עיסה פלסטית המשמשת בבנין ומתקשה כשהיא מתיבשת במגע עם האויר.
גיזרון
עריכה- המילה מופיעה שלש פעמים במקרא, בפסוקים לעיל. ברור למה הוא משמש אך לא ברור מה טיבו. יתכן שמדובר בקבוצה של חומרים שיש להם שימוש דומה. בתרגומים מתורגם לעתים "אספלט". בתרבות המצרית הקדומה נודעה חשיבות רבה לאספלט, זפת וביטומן המצויים בסביבות ים המלח. תוצר האספלט נודע כ"חמר" והיה משמש כמרכיב שנועד לחזק ולייצב חומרים אחרים איתם היה מעורבב . בנוסף שימש לאיטום פנים כדי - חרס, תיבות משה, סירות, וכיו"ב. ראו,אספלט בים המלח.
מילים נרדפות
עריכהראו גם
עריכהחֶמֶר
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חמר |
| הגייה* | khemer |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־מ־ר |
| דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
| נטיות | כ׳ חַמְרוֹ |
- לשון המקרא יין.
- ”חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם-חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי-בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם-חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם-עֵנָב תִּשְׁתֶּה-חָמֶר.“ (דברים לב, פסוק יד)
- ”כִּי כוֹס בְּיַד יְהוָה וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ וַיַּגֵּר מִזֶּה אַךְ-שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי-אָרֶץ.“ (תהלים עה, פסוק ט)
גיזרון
עריכה- במכתבי ערד ולקראת סופה של ממלכת יהודה, נמצאה כתובת המתוארכת לתקופת הברזל II ובה נמסר - "אל אדני אלישב, יהוה ישאל לשלומך, ועת: תן לשמריהו לתך (?) ולקרסי תתן חומר (?) ולדבר אשר צותני-שלום (לו); בית יהוה". האוסטרקון נמנה על ארכיון אלישב בן אשיהו.
- המילה משותפת למספר שפות שמיות. ארמית - ܚܡܪܐ (חַמְרָא). הביטוי הארמי 'חֲמַרא-סַייפֲּ' - בהוראת שיכר(סירופ) תפוחים. ערבית - خَمْر (חַ'מְר) . מצרית-קדומה בהגיית: הֲאמוֹ ḥꜣmw שימש בהוראת סוג של יין . להלן הירוגליף:
- הח'מארה הערבית שאצלנו משמשת להגדרת מאורת שתייה פשוטה ועממית, מקורה במילה המקראית-עברית: חמר, שהוא שם כללי למשקאות משכרים וליין.
נגזרות
עריכהתרגום
עריכהחַמָּר
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חמר |
| הגייה* | khamar |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־מ־ר, שלמים |
| דרך תצורה | משקל קַטָּל |
| נטיות | ר׳ חַמָּרִים |
- לשון חז"ל מי שעיסוקו נהיגה בחמור.
- ”הַחַמָּרִים שֶׁנִּכְנְסוּ לָעִיר; אָמַר אֶחָד: שֶׁלִּי חָדָשׁ וְשֶׁל חֲבֵרִי יָשָׁן, שֶׁלִּי אֵינוֹ מְתֻקָּן וְשֶׁל חֲבֵרִי מְתֻקָּן – אֵינָן נֶאֱמָנִין.“ (משנה, מסכת דמאי – פרק ד, משנה ז)
- ”לֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ חַמָּר, גַּמָּל, סַפָּר, סַפָּן, רוֹעֶה, וְחֶנְוָנִי – שֶׁאֻמָּנוּתָן אֻמָּנוּת לִסְטִים.“ (משנה, מסכת קידושין – פרק ד, משנה יד)
- ”שָׂכַר אֶת הַחַמָּר וְאֶת הַקַּדָּר לְהָבִיא פִרְיָפָרִין וַחֲלִילִים לַכַּלָּה אוֹ לַמֵּת [...]“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ו, משנה א)
ראו גם
עריכהחָמַר
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | חמר |
| שורש וגזרה | ח־מ־ר, שלמים |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון המקרא מרח בחֵמָר, טִיַּח.
- לשון המקרא [מליצה] תסס
- ”יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו; יִרְעֲשׁוּ-הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ סֶלָה.“ (תהלים מו, פסוק ד)
- ”וּמַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו וְיוֹרֶדֶת לְתוֹךְ מֵעָיו וְחוֹמֶרֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו.“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ז, משנה ב)
- "חמרה, חמרה המערבולת, / יצא הנח"ל לשדות." (הורה היאחזות
, מאת יחיאל מוהר)
גיזרון
עריכהבשני המובנים מופיע במקרא. (2) מופיע פעמיים בספר תהלים. אולי קרוב לחמירא הארמי, מה שהותסס בשמרים.
נגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכה- בעבע (2)
- הקציף (2)
- זיפת (1)
- כפר#כָּפַר ב (1)
- תסס (2)
| השורש חמר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
חִמֵּר
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | חימר |
| שורש וגזרה | ח־מ־ר, שלמים |
| בניין | פִּעֵל |
- לשון חז"ל נהג בחמור. הוליך בהמה טעונה משא.
- ”והמחמר אחר בהמתו בשבת חייב חטאת“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף טו, עמוד א)
| השורש חמר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
חְמֵר
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חמר |
| הגייה* | khmer |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ש־ר־ש |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
- הקבוצה האתנית העיקרית בקמבודיה, על שמה קרויה שפתם: השפה החמרית.
- כמו עמים אחרים בסביבתם, גם החמר היו מושפעים מסוחרים ומלומדים הודים וסרי-לנקים.
גיזרון
עריכה- מחמרית-קדומה בהגיית: קְמֶֶר (ក្មេរ៑) בהוראת קבוצה אתנית-לשונית . מקביל לתאית בהגיית קֲ-מיאִינְ (เขมร) .
