בתלמוד המילה "זְמָמוֹ" שבתהלים ק"מ ט' לעיל, נדרשת לפי המילה זְמָם במשמעות מחסום: ”זממו אל תפק - זו גרממיא של אדום, שאלמלי הן יוצאין - מחריבין כל העולם כולו“ (בבלי, מסכת מגילה – דף ו, עמוד א), ורש"י שם מפרש "זמם: כמין טבעת ברזל שנותנין בחוטמה של אנקה, ונמשכת בו...".
על הפסוק ”וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים“ (בראשית כד, פסוק לב) מפרש רש"י "'ויפתח' - התיר זמם שלהם שהיה סותם את פיהם שלא ירעו בדרך בשדות אחרים".
ערך בוויקיפדיה: זמם