רסן
יש להוסיף לדף זה את הערך: רִסֵּן.
רֶסֶן
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | רסן |
| הגייה* | resen |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ר־ס־ן |
| דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
| נטיות | ר׳ רְסָנִים; רֶסֶן־, רִסְנֵי־ |
- לשון המקרא רתמה סביב ראש בהמת רכיבה או בהמת משא, אליה מחברים את המושכות ואת המתג.
- ”וְרוּחוֹ כְּנַחַל שׁוֹטֵף עַד צַוָּאר יֶחֱצֶה לַהֲנָפָה גוֹיִם בְּנָפַת שָׁוְא וְרֶסֶן מַתְעֶה עַל לְחָיֵי עַמִּים.“ (ישעיהו ל, פסוק כח)
- ”אַל-תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג-וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ.“ (תהלים לב, פסוק ט)
- ”כִּי יתרו [יִתְרִי] פִתַּח וַיְעַנֵּנִי וְרֶסֶן מִפָּנַי שִׁלֵּחוּ.“ (איוב ל, פסוק יא)
- ”[...] והנה צועני רוכב על הסוס דוהר ומקפץ לפניהם בשדה. וירוצו החֵרשים ויתפסו שניהם ברסן הסוס ויעצרוהו [...].“ (שני משלים, מאת ח"נ ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- בהשאלה: מעצור, סייג, בלימה, עול.
- ”ובשנת שבע עשרה למלוך ארתחשסתא שבו המצרים לשאת ראש, וישלחו רסן מפני מלכות פרס.“ (ימי פרס, מאת זאב יעבץ, בפרויקט בן יהודה)
- עברית חדשה (ימאות) חבל קצר הקבוע בשני קצותיו, ומחבר דבר מה לחבל גדול יותר.
- חבל חרטומי מחובר אל שפת מפרש רוחבי באמצעות שלושה־ארבעה חבלים קצרים הנקראים רסנים.
- לשון המקרא עיר קדומה במסופוטמיה.
גיזרון
עריכה- המקור מלשון קדם-איראנית: רקנהא (racanáH) לפרסית אמצעית בהגיית רֲסַן (رسن) בהוראת חבל, סנסקריט: ראסנה (रशना). ארמנית: ארסן (առասան).
- בפרסית מודרנית 'רסן' הוא מתג הסוס המחובר לאפו ,המילה נשאלה באותה הצורה לערבית . אכדית: risneti (רְסָנִים); ארמית: רִסְנָא; ערבית: רַסַנ.
- 1. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי המשק החקלאי (תש"ח), 1948.
- 3. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970; מונחי כלי שיט קטנים ומעגנות (תשע"ג), 2013.
