- לשון המקרא סימן קווים; קבע גבול וצורה.
- ”וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלָו, עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר, בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם; וְהִתְוִיתָ תָּו עַל-מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים, הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים, עַל כָּל-הַתּוֹעֵבוֹת, הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ.“ (יחזקאל ט, פסוק ד)
- ”וַיָּשׁוּבוּ וַיְנַסּוּ אֵל; וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל הִתְווּ.“ (תהלים עח, פסוק מא)
- פועל משורש זה מופיע פעמיים בלבד במקרא, בפסוקים לעיל.
- מן תו; קיים דמיון[דרושה הבהרה] בין מילה זו לבין התאוה, כנראה בפסוק הבא: ”וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם לִגְבוּל...“ (במדבר לד, פסוק י)
