גז
גָּז א
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | גז |
הגייה* | gaz |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | |
דרך תצורה | שאילה |
נטיות | ר׳ גָּזִים; ר'גָּזֵי־ |
- עברית חדשה אחד מארבעת מצבי הצבירה של החומר, בו המולקולות אינן צמודות זו לזו, המשיכה ביניהן חלשה, והן נעות בחופשיות יחסית. במצב צבירה זה, אין לחומר לא נפח קבוע, ולא צורה קבועה.
- "אחד הגזים הנפוצים ביותר הוא פחמן דו־חמצני".
- "ברתיחתם (במאה מעלות צלסיוס) מתאדים המים והופכים אט־אט לגז".
גיזרון
עריכה- מלטינית: "gas" וממנה לשאר שפות אירופה. את המונח (בלטינית חדשה) טבע הרופא והכימאי הפלמי יאן בפטיסט ון הֶלמונט (1577-1644), כפי הנראה מיוונית עתיקה kháos) χάος) – "כָאוֹס", "חלל ריק". הצליל "kh" ביוונית שווה בערך לצליל "g" בהולנדית.
- "Hunc spiritum, incognitum hactenus, novo nomine gas voco." (Helmont, Ortus Medicinae) ("לאֵד זה, שלא היה ידוע עד כה, אני קורא בשם חדש: 'גַּז'.")[1]
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: גז |
סימוכין
עריכהמצבי הצבירה של החומר | |||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
|
גָּז ב
עריכהניתוח דקדוקי – פועל | |
---|---|
כתיב מלא | גז |
שורש וגזרה | ג־ו־ז, גזרת נע"ו/י |
בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון המקרא עבר, חלף, איננו עוד.
- ”וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת יְהֹוָה וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן-הַיָּם וַיִּטּשׁ עַל-הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ יוֹם כֹּה וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה וּכְאַמָּתַיִם עַל-פְּנֵי הָאָרֶץ.“ (במדבר יא, פסוק לא)
- ”יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה“ (תהלים צ, פסוק י)
- "... אליהו הנביא גז ונעלם, ובדיוק באותו רגע התעורר מוטי הקטן וגילה: הכול היה חלום".
- גזו ימי נעוריי.
גיזרון
עריכה- ערבית: ג'ָאז.
מילים נרדפות
עריכהראו גם
עריכהסימוכין
עריכה- "גָּז", לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 1468)
השורש גוז | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
גָּז ג
עריכהניתוח דקדוקי – פועל | |
---|---|
כתיב מלא | |
שורש וגזרה | ג-ז-ז |
בניין | פָּעַל (קַל) |
- קצץ חתך
מילים נרדפות
עריכהראו גם
עריכהגֵּז
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | גז |
הגייה* | gez |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ג־ז־ז, גזרת הכפולים |
דרך תצורה | משקל קֵטֶל |
נטיות |
- לשון המקרא צֶמֶר של צאן אחרי שהוא נגזז מגופם.
- ”רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ. “ (דברים יח, פסוק ד)
- ”אִם-לֹא בֵרֲכוּנִי חֲלָצָיו; וּמִגֵּז כְּבָשַׂי יִתְחַמָּם.“ (איוב לא, פסוק כ)
- ”חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס- חייבות בראשית הגז“ (משנה, מסכת חולין – פרק יא, משנה ב)
מקור
עריכה- בערבית שורש ( جَزَّ • jazza• גָ'זַה). נגזרת מאותו שורש: (يَجُزُّ • יָאגֻ'זֻ • yajuzzu) פירוש: לכרות, לגזוז, לחתוך.
- בברית דמשק של כת קומראן נכתב אל יקח איש עליו בגדים צואים או מובאים בגז כי אם כובסו במים או שופים בלבונה [1]
נגזרות
עריכהתרגום
עריכה- אנגלית: shear
מילים נרדפות
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: צמר |
הערות שוליים
עריכה- ↑ אלישע קימרון, מגילות מדבר יהודה : החיבורים העבריים - כרך ראשון, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, תש"ע - 2010, עמוד: 46