ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא נע
שורש וגזרה נ־ו־ע
בניין פָּעַל (קַל)
  1. עבר ממקום למקום במרחב.
    • ”וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה“ (שמואל א׳ א, פסוק יג)
    • שורת הטנקים התעוררה לחיים עם השמע הפקודה נוע נוע.
  2. עבר ממקום למקום מחמת טרדה או פחד ויראה. היה שרוי בחוסר מנוחה.
    • ”וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק“ (שמות כ, פסוק יד)
    • ”הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ“ (בראשית ד, פסוק יד)
    • ”וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר“ (עמוס ח, פסוק יב)
    • ”יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע“ (תהלים קז, פסוק כז)

צירופים

עריכה

נגזרות

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

ניגודים

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה


השורש נוע

השורש נ־ו־ע הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

נטיות הפעלים

עריכה
נ־ו־ע עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל נָע נָע יָנוּעַ נוּעַ לָנוּעַ
נִפְעַל נִנּוֹעַ נִנּוֹעַ יִנּוֹעַ הִנּוֹעַ לְהִנּוֹעַ
הִפְעִיל הֵנִיעַ מֵנִיעַ יָנִיעַ הָנַע לְהָנִיעַ
הֻפְעַל הוּנַע מוּנָע יוּנַע -אין- -אין-
פִּעֵל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן-
פֻּעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְנוֹעַע מִתְנוֹעֵעַ יִתְנוֹעַע הִתְנוֹעֵעַ לְהִתְנוֹעֵעַ

הערה

עריכה
  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]