נד

ערך זה עוסק בפועל. לערך העוסק בנֹד כלי עשוי עור; ראו צורה נפוצה יותר נאד.

יש להוסיף לדף זה את הערך: נֵד.

נָדעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	נד
שורש וגזרה	נ־ו־ד, גזרת נע"ו/י
בניין	פָּעַל (קַל)

זָז אָנֶה וָאָנָה, הִתְנוֹעֵעַ לְכָאן וּלְכָאן.
- ” וְהִכָּה יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם...“ (מלכים א׳ יד, פסוק טו)
עָבַר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, נָדַד.
- "וְאִם בִּידֵי אַכְזָרִים גֹּרַשְׁתִּי מִשָּׁם/ וּמֵאָז אָנוּדָה מֵעַם אֶל עַם ..." "שָׁם בִּמְקוֹם אֲרָזִים", יצחק פלד
- ”כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ“ (בראשית ד, פסוק יב)
- ”...מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, נָדוּ הָלָכוּ“ (ירמיהו נ, פסוק ג)
לשון המקרא נָס וְנִמְלַט מִן-.
- ”נֻסוּ נֻּדוּ מְאֹד הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת, יֹשְׁבֵי חָצוֹר...“ (ירמיהו מט, פסוק ל)
- ”נֻדוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל...“ (ירמיהו נ, פסוק ח)
לשון המקרא הֵזִיז רֹאשׁוֹ כְּאוֹת צַעַר וְיָגוֹן.
- ”...אַל תָּבוֹא בֵּית מַרְזֵחַ, וְאַל תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד, וְאַל תָּנֹד לָהֶם“ (ירמיהו טז, פסוק ה)
- ”וַיָּבֹאוּ אֵלָיו (אל איוב) כָּל אֶחָיו וְכָל אַחְיֹתָיו וְכָל יֹדְעָיו לְפָנִים [...] וַיָּנֻדוּ לוֹ וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ עַל כָּל הָרָעָה...“ (איוב מב, פסוק יא)
לשון המקרא אָבַד וְסָפָה, לֹא נוֹתַר מִמֶּנּו ּזֵכֶר.
- ”בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי, וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי; נֵד קָצִיר בְּיוֹם נַחֲלָה, וּכְאֵב אָנוּשׁ“ (תהילים עח, פסוק יג)

גיזרוןעריכה

השורש נו"ד קרוב מאוד אל השורש נד"ד (ואף נרדף לו) ועניינו מעבר ממקום אחד לאחר, וגם אל השורש נד"ה שעניינו ריחוק וגרוש ^[1]. משורש זה נוצר גם השורש המרובע נדנ"ד שעניינו נידה קלה וגם השורש (השלם) ני"ד המשומש בעברית החדשה ואף שניהם חלק ממשפחת שורשים זו.
הפועל ‏נַדֻ 'nadu' באכדית מצוי בסיפור נטישתו של סרגון מאכד על–ידי אמו המניחה את בנה בנהר בתוך סלסלה, שהכינה בקפידה רבה, כדי לתת לו הזדמנות להינצל. והנה, גם שם, הפועל המתאר את דבר הנטישה "nadu" הוא פועל שהוראתו - "להשליך" היינו: שילוחו של המושא לגורלו ^[2].
2: מופיע כצירוף בעברית חדשה, כמונח מטאורולוגי - נד מים.

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

נע (1)
זז (1)
התנועע (1)

נדד (2)
נצא (2)

ברח (3)
נמלט (3)
נס (3)

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

↑ קראו כאן את מאמרה של האקדמיה ללשון העברית באשר לקובץ שורשים זה.
↑ שם הספר: אנשי שוליים בתקופת המקרא : ריקים ופוחזים, מצורעים, הומוסקסואלים, זונות וקדשות. מחבר- נחום אברהם, ירושלים,מוסד ביאליק 2011;עמוד: 12

השורש נוד

השורש נ־ו־ד הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

נטיות הפעליםעריכה

נ־ו־ד	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	נָד	נָד או נֵד	יָנוּד	נוּד	לָנוּד
נִפְעַל
הִפְעִיל	הֵנִיד	מֵנִיד	יָנִיד	הָנֵד	לְהָנִיד
הֻפְעַל	הוּנַד	מוּנָד	יוּנַד	-אין-	-אין-
פִּעֵל
פֻּעַל	נוֹדַד	מְנוֹדָד	יְנוֹדַד	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְנוֹדֵד	מִתְנוֹדֵד	יִתְנוֹדֵד	הִתְנוֹדֵד	לְהִתְנוֹדֵד

הערהעריכה

בבניין קל, בזמן ההווה, השורש נו"ד ניטה גם לפי משקל "פָּעֵל" (כמו הפעלים: מֵת, עֵר): ”נֵד קָצִיר“ (ישעיהו יא, פסוק יז).

נֵּדעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נד
הגייה^*	ned
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	נ־ד־ד
דרך תצורה
נטיות

תופעת טבע בה מתלכדות טיפות זעירות הנראות כמערבולת דמוית עמוד בשמיים, לרוב מופיעה מתחת לענן.
- ”כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת“ (תהלים לג, פסוק ז)
- ”וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבֿוּ כְֿמוֹ נֵדֿ נֹזְלִים קָפְֿאוּ תְֿהֹמֹת בְּלֶבֿ יָם“ (שמות טו, פסוק ח)
- ”וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹתֿ רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יְהוָה אֲדֿוֹן כָּל הָאָרֶץ בְּמֵי הַיַּרְדֵּן מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָהֿ וְיַעַמְדֿוּ נֵדֿ אֶחָדֿ“ (יהושע ג, פסוק יג).
- "...החזאית הודיעה בטלוויזיה על נד מים ש"יתנד-נד" לו להנאת הרוחצים, מעל חוף בננה-קיטץ',שבסמוך לטיילת-ציץ'...