נד
ערך זה עוסק בפועל. לערך העוסק בנֹד כלי עשוי עור; ראו צורה נפוצה יותר נאד.
יש להוסיף לדף זה את הערך: נֵד.
נָדעריכה
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | נד |
| שורש וגזרה | נ־ו־ד, גזרת נע"ו/י |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- זָז אָנֶה וָאָנָה, הִתְנוֹעֵעַ לְכָאן וּלְכָאן.
- ” וְהִכָּה יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם...“ (מלכים א׳ יד, פסוק טו)
- עָבַר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, נָדַד.
- לשון המקרא נָס וְנִמְלַט מִן-.
- לשון המקרא הֵזִיז רֹאשׁוֹ כְּאוֹת צַעַר וְיָגוֹן.
- לשון המקרא אָבַד וְסָפָה, לֹא נוֹתַר מִמֶּנּו ּזֵכֶר.
גיזרוןעריכה
- השורש נו"ד קרוב מאוד אל השורש נד"ד (ואף נרדף לו) ועניינו מעבר ממקום אחד לאחר, וגם אל השורש נד"ה שעניינו ריחוק וגרוש [1]. משורש זה נוצר גם השורש המרובע נדנ"ד שעניינו נידה קלה וגם השורש (השלם) ני"ד המשומש בעברית החדשה ואף שניהם חלק ממשפחת שורשים זו.
- הפועל נַדֻ 'nadu' באכדית מצוי בסיפור נטישתו של סרגון מאכד על–ידי אמו המניחה את בנה בנהר בתוך סלסלה, שהכינה בקפידה רבה, כדי לתת לו הזדמנות להינצל. והנה, גם שם, הפועל המתאר את דבר הנטישה "nadu" הוא פועל שהוראתו - "להשליך" היינו: שילוחו של המושא לגורלו [2].
- 2: מופיע כצירוף בעברית חדשה, כמונח מטאורולוגי - נד מים.
צירופיםעריכה
נגזרותעריכה
מילים נרדפותעריכה
ראו גםעריכה
הערות שולייםעריכה
| השורש נוד | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|