בָּרַח עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא ברח
שורש וגזרה ב־ר־ח, גזרת השלמים, ל"ג
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון המקרא התרחק במהירות, עפ"ר בכדי שלא ישיגוהו.
    • ”וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי, אֵי־מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי; וַתֹּאמֶר, מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת.“ (בראשית טז, פסוק ח)
    • ”וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר.“ (שמות ב, פסוק טו)
    • ”וַיֹּאמֶר דָּוִד לְכָל־עֲבָדָיו אֲשֶׁר־אִתּוֹ בִירוּשָׁלִַם, קוּמוּ וְנִבְרָחָה כִּי לֹא־תִהְיֶה־לָּנוּ פְלֵיטָה מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם...“ (שמואל ב׳ טו, פסוק יד)
    • ”וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה, אֶל עָמוֹס – חֹזֶה, לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה; וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם, וְשָׁם תִּנָּבֵא.“ (עמוס ז, פסוק יב)
    • ” וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי יהוה; וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ...“ (יונה א, פסוק ג)
    • ”אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ; וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח?“ (תהלים קלט, פסוק ז)
  2. לשון המקרא חלף במהירות.
    • ”וְיָמַי קַלּוּ מִנִּי רָץ; בָּרְחוּ לֹא רָאוּ טוֹבָה.“ (איוב ט, פסוק כה)
    • ”כְּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל; וַיִּבְרַח כַּצֵּל וְלֹא יַעֲמוֹד.“ (איוב יד, פסוק ב)

גיזרון עריכה

  • המילה קיימת בשפות שנות נוספות המשמעויות דומות - פיניקית: 𐤁𐤓𐤇 (ברח) - עזב, הסתלק; אוגריתית: 𐎁𐎗𐎈 (ברח) - בורח, מתפתל; ערבית: بَرِحَ (בַּרִחַ) -נטש, עזב.

צירופים עריכה

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

ניגודים עריכה

תרגום עריכה

ראו גם עריכה


השורש ברח
ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית תעופה ובריחה
גזרה גזרת השלמים
הופיע לראשונה בלשון המקרא


נטיות הפעלים עריכה

ב־ר־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל בָּרַח בּוֹרֵחַ יִבְרַח בְּרַח לִבְרֹחַ
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל הִבְרִיחַ מַבְרִיחַ יַבְרִיחַ הַבְרַח לְהַבְרִיחַ
הֻפְעַל הֻבְרַח מֻבְרָח יֻבְרַח -אין- -אין-
פִּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

הערות עריכה

  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
  • ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]