שמם
שָׁמֵם א עריכה
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | שמם |
| שורש וגזרה | שׁ־מ־ם, גזרת ע"ע |
| בניין | קל |
- לשון המקרא הָיָה חֲסַר כָּל תֹּכֶן וְרֵיקָנִי, הָיָה שׁוֹמֵם וְעָזוּב.
- ”וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ; וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ“ (ויקרא כו, פסוק לב)
- ”עַל הַרצִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם, שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ“ (איכה ה, פסוק יח)
- ”דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד- כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין...“ (איכה א, פסוק ד)
- ”...וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה, וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת, וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם“ (בראשית מז, פסוק יט)
- "בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר הָאֲדָמָה תֵּשַׁם וַתִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה." מנדלי מוכר ספרים, "תולדות הטבע א'"
- לשון המקרא הֻכָּה בֶּהָלָה וְתִמָּהוֹן, הָיָה נִדְהָם וּמִשְׁתּוֹמֵם.
- ”וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן, כָּל עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם וְשָׁרָק...“ (מלכים א׳ ט, פסוק ח)
- ”...חֲרָדוֹת יִלְבָּשׁוּ, עַל הָאָרֶץ יֵשֵׁבוּ, וְחָרְדוּ לִרְגָעִים, וְשָׁמְמוּ עָלָיִךְ“ (יחזקאל כו, פסוק טז)
- "שֹׁמּוּ יְשָׁרִים עַל זֹאת/ כִּי שׁוּעָלִים קְטַנִּים חִבְּלוּ כַּרְמִי לְהַבְזוֹת" סהל בן מצליח, "אמר פיוטים מחוברים"
גיזרון עריכה
- פועל שכיח למדי במקרא. קרוב לו השורש יש"ם היחידאי שגם עניינו היות שומם והרוס[1]. מקבילה לו גם בארמית- שְׁמַם במובן זה.
- מצרית קדומה - שְׁמֲם šmm בהוראת להיות חם, לוהט.
נגזרות עריכה
צירופים עריכה
מילים נרדפות עריכה
מידע נוסף עריכה
- תן דעתך שלפועל זה מערכת נטייה מורכבת ומסועפת עד מאוד (וכאן מדובר בבניין קל); הוא אוצר בו שלוש צורות עתיד: יִשֹּׁם וגם יֵשַׁם וגם יָשֹׁם, צורת העבר שלו היא כשל פועלי מצב רבים בעברית-על דרך משקל "קָטֵל"-דוגמת זָקֵן, צָמֵא, לָמֵד, ולא על דרכם של פועלי הכפולים כפי שרווח בלשון המקרא, ואפילו בצורת הבינוני לפועל קיימים שני מופעים: האחד כבעבר "שָׁמֵם" והשני לפי מרבית פועלי השלמים "שׁוֹמֵם".
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
שָׁמֵם ב עריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | שמם |
| הגייה* | shamem |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | שׁ־מ־ם |
| דרך תצורה | משקל קָטֵל |
| נטיות | נ': שְׁמֵמָה, ר"ז: שְׁמֵמִים, ר"נ: שְׁמֵמוֹת |
- לשון המקרא שׁוֹמֵם; מֻפְקָר וּבִלְתִּי נוֹשָׁב.
מילים נרדפות עריכה
ראו גם עריכה
שִׁמֵּם עריכה
 |
ערך חלקי בערך זה הושקעה עבודה והוא עשוי להיות תוספת ראויה למילון, אך במצבו הנוכחי הוא אינו עומד בדרישות הסף של ויקימילון. יוצר הערך (או כל ויקימילונאי) מתבקש לשפר את הערך לפי ההנחיות. |
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | שימם |
| הגייה* | shimem |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | שׁ־מ־ם |
| דרך תצורה | משקל קִטֵּל[1] |
| נטיות | נ': שִׁמֶּמֶת, ר"ז: שִׁמְמִין, ר"נ: שִׁמְמוֹת |
- [נדיר] מִי שֶׁאֲחַזוֹ שִׁגָּעוֹן, שֶׁנִּשְׁתַּבְּשָׁה עָלָיו דַּעְתּוֹ.
- "ולא חגרין, ולא סומין, ולא אלמים, ולא חרשין, ולא שוטין, ולא שִׁמְמִין, לא טפשין ולא חלוקי־לב" (שיר השירים רבה, ד', ז')
גיזרון עריכה
- אברהם אבן שושן טוען כי המילה נוצרה מכיווץ של "שעמם"[2], ואמנם השעמום גורם הרבה לאיבוד השפיות.
- מופיע כשם תואר , בספר עזרא בצורה: "משומם", וזאת לאחר שנודע לעזרא הסופר על דבר נישואי התערובת שפשה בעם - ”וּכְשָׁמְעִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה קָרַעְתִּי אֶת בִּגְדִי וּמְעִילִי וָאֶמְרְטָה מִשְּׂעַר רֹאשִׁי וּזְקָנִי וָאֵשְׁבָה מְשׁוֹמֵם“ (עזרא ט, פסוק ג)[דרושה הבהרה]
מילים נרדפות עריכה
ניגודים עריכה
מידע נוסף עריכה
- המילה מופיעה (במובאה לעיל) כחלק מרצף של בעלי מום. הדגש שהופיע במ"ם בצורת היחיד נשמט לאחר השווא- כנראה בהשפעת הניקוד המקראי- בו אחרי שווא יש נטייה להרפות האותיות שהיו דגושות בצורת היחיד הנפרד, דוגמת: ”הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים“ (שמואל ב׳ ה, פסוק ו) (קראו על כך עוד כאן-[1]). האקדמיה ללשון העברית גורסת אמנם את היוותרות הדגש, כפי שרווח בלשון הדיבור דוגמת "טִפְּשָׁה", אך אין לראות במנקד לפי דרך המקרא (בהישמט הדגש) כטועה.