עזוב

עָזוּב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	עזוב
הגייה^*	azuv
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ע־ז־ב
דרך תצורה	משקל קָטוּל
נטיות	נ׳ עֲזוּבָה, ר׳ עֲזוּבִים, נ"ר עֲזוּבוֹת

לשון המקרא שאין עליו השגחה ושימת לב ומופקר לגורלו.
- ”כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ אֲדֹנָי וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָיִךְ.“ (ישעיהו נד, פסוק ו)
- ”תַּחַת הֱיוֹתֵךְ עֲזוּבָה וּשְׂנוּאָה וְאֵין עוֹבֵר וְשַׂמְתִּיךְ לִגְאוֹן עוֹלָם מְשׂוֹשׂ דּוֹר וָדוֹר.“ (ישעיהו ס, פסוק טו)
- ”מִקּוֹל פָּרָשׁ וְרֹמֵה קֶשֶׁת בֹּרַחַת כָּל הָעִיר בָּאוּ בֶּעָבִים וּבַכֵּפִים עָלוּ כָּל הָעִיר עֲזוּבָה וְאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן אִישׁ.“ (ירמיהו ד, פסוק כט)
- אגודת "תנו לחיות לצחוק" אוספת חתולים עזובים מן הרחובות אל תאטרון הבובות.
[לא בשימוש] שקיבל כח. מחוזק.
- ”כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב“ (דברים לב, פסוק לו)

בינוני מן עזב. בערבית عَازِب‎ (עָאזֵב) – רַוָּק, בודד
לשיטת חלק מהפרשנים בצירוף "עצור ועזוב" החוזר על עצמו כמה פעמים במקרא. בראשם רש"י הסובר שמשמעות המילה היא אדם חזק. ובהתאם לשיטתו הלשונית בפועל עזב (3) (עזב תעזב עמו).