ישימון

יְשִׁימֹן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ישימון
הגייה^*	yeshimon
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	י־ש־ם
דרך תצורה
נטיות	ר׳ יְשִׁימוֹנִים, יְשִׁימוֹן־, יְשִׁימוֹנֵי־

ארץ שוממה, שאף צמח לא גדל בה (להבדיל ממדבר, שצמחייתו מועטה ודלילה).
- ”וַיָּבֹאוּ הַזִּפִים אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן“ (שמואל א׳ כו, פסוק א).
- ”הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח, הֲלוֹא תֵדָעוּהָ; אַף אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ, בִּישִׁמוֹן נְהָרוֹת“ (ישעיהו מג, פסוק יט)
- ”תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה, תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה: כִּי-נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם, נְהָרוֹת בִּישִׁימֹן, לְהַשְׁקוֹת, עַמִּי בְחִירִי“ (ישעיהו מג, פסוק כ)