יש להוסיף לדף זה את הערך: שֵׁדִי.

שַׁדַּיעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שדי
הגייה* shaday
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש שׁ־ד־ד
דרך תצורה
נטיות
  1. לשון המקרא כינוי לאלוהים, המופיע בעיקר בספר בראשית ואיוב, ומתייחס לאלוהים שרק אנשים בודדים (אברהם, יצחק ויעקב) מכירים אותו מכיוון שטרם נגלה לעולם.[1]
    • ”וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים.“ (בראשית יז, פסוק א)
    • ”וָאֶשְׁמַע אֶת-קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל-שַׁדַּי בְּלֶכְתָּם קוֹל הֲמֻלָּה כְּקוֹל מַחֲנֶה בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן.“ (יחזקאל א, פסוק כד)
    • ”וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל-תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי-הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד.“ (רות א, פסוק כ)

גיזרוןעריכה

  • יש חוקרים הגוזרים מאכדית: šadū - הר; יש שהסבירו זאת כתואר: רם, אדון, צור. ויש שהסבירו ע"פ המשקל (צורת יחיד עם סיומת השייכות אַּי) שהכוונה "זה של ההר", האלוהות המזוהה עם ההר[2] . המילה האכדית שימשה גם ככינוי לאלים כנענים.
  • בָּאָלֻשָדִי הוא השם שהעניקו האכדים לאלוהי או נכבדי שבטי האמורים המדבריים, נחשב גם לבעלה של אשרה - בְּאֶלוּ שדי או בְּאֶל שָדֵא bêlu šadī / bêl šadê [3] . בכתובת בלעם מופיעה המילה "שדין" שלדעת חלק מהחוקרים היא צורת הרבים של "שדי"[4], ולדעת חוקרים אחרים היא צורת הרבים של שֵׁד.

פרשנים מפרשיםעריכה

  • הפרשנים המסורתיים גזרו מלשון "דַּי" - שאמר לעולם די[5], או שֶׁדַּי באלוהותו לכל הבריות[6] או שֶׁדַּי לו במציאות עצמו ואינו צריך בקיום המציאות[7]. ראב"ע (בראשית יז, א) גזר משורש שׁ־ד־ד, והכוונה: חזק ותקיף.

צירופיםעריכה

ראו גםעריכה


קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: El Shaddai (אנגלית)
  טקסט בוויקיטקסט: ביאור:אל שדי

סימוכיןעריכה

  1. ישעיהו ליבוביץ, פרשת "וארא", מתוך: "שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע", 2003.
  2. גשר מפעלים חינוכיים, "אל שדי". ‏מט"ח‏, 15 בפברואר 2015. ברוך אברהם לוין, קדמוניות 110 (תשנ"ו), עמ' 93.
  3. "Amurru (god)". ‏wikipedia‏
  4. ב"א לוין, שם.
  5. בבלי חגיגה יב, א.
  6. רש"י בראשית יז, א.
  7. רמב"ם, מורה נבוכים א, סג.