- הרים את קולו -בדיבור או בקול סתמי- מתוך צרה וכאב בבקשת עזרה.
- [עממי] הרים את קולו. השמיע קול רם מאוד.
- המוכר הזה נוהג לצעוק כל בוקר.
- ראיתי אותו רחוק אז צעקתי לו ונופפתי בידי.
- עשינו תחרות מי צועק הכי חזק.
- הילד השתובב והגזים לגמרי עד שאמו צעקה עליו לפני כולם.
- "הבחור השייגץ יצא אחריי. הוא צעק לכל עבר: 'יודה, יודה, יודה, יודה, יודה !'" (ספורי גולדה, גולדה זנדמן)
- שורש מקראי. מקביל כמעט לגמרי לזעק. נראה שעיקר משמעו היא בקשת עזרה ולא הרמת הקול כמו שמוכיח הפועל נצעק ”ויצעק איש אפרים“ (שופטים יב, פסוק א).
ניתוח דקדוקי - פועל
|
כתיב מלא |
ציעק
|
שורש וגזרה |
צ־ע־ק
|
בניין |
פִּעֵל
|
- השמיע קול רם מתוך צער.
- ”וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים“ (מלכים ב׳ ב, פסוק יב)
- נמצא פעם אחת בתנ"ך בפסוק לעיל.