לחש

יש להוסיף לדף זה את הערך: לִחֵשׁ.

לָחַשׁ

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	לחש
שורש וגזרה	ל־ח־שׁ, גזרת השלמים, ע"ג
בניין	פָּעַל (קַל)

דיבר בשקט, כמעט בלי קול.
- ”החתן ירא את הכלבים… וכך היה עושה! אם יתנפל עליו כלב ונפל ארצה על פניו ולחש לחש חרש – סגולה מפני הכלבים.“ (הראשונה, מאת משה סמילנסקי, בפרויקט בן יהודה)
- רון לחש לדן סוד כדי ששאר הילדים בכיתה לא ישמעו.

גיזרון

המילה מופיעה פעמיים בלבד במקרא, בספר נחמיה, ככינוי של אדם: ”וְעַל-יָדוֹ הֶחֱזִיק שַׁלּוּם בֶּן-הַלּוֹחֵשׁ שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ יְרוּשָׁלִָם הוּא וּבְנוֹתָיו.“ (נחמיה ג, פסוק יב)
מן אוגריתית: לחשת 𐎍𐎃𐎌𐎚. אכדית: laḫāšu.

צירופים

גחלת לוחשת

נגזרות

לחישה

תרגום

אנגלית: whisper‏‏‏‏

לַחַשׁ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	לחש
הגייה^*	lakhash
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ל־ח־שׁ
דרך תצורה	משקל קֶטֶל
נטיות	ר׳ לְחָשִׁים, לַחֲשֵׁי־

רעש קל.
- ”טבעון העתיקה – לחש עובר בין שיירי אלוניה המפותלים, לחש עיתים, מאוויים, מלחמות וזכרונות“ (טבעון, מאת אסתר ראב, בפרויקט בן יהודה)
דיבור בקול שקט מאוד, כך שרק הקרובים ביותר לדובר יכולים לשמוע אותו.
- ”נוהגת היתה נערה זו להתפלל לעתים בקול לחש, בעת שהשתררה ביניהם השתיקה. מתפללת בנעימה קלושה, נעימת התפילה בכנסיה.“ (רישומים, מאת שושנה שרירא, בפרויקט בן יהודה)
לשון המקרא אמירה שמאמינים מייחסים לה סגולה לשינוי המציאות בהווה, או בעתיד.
- ”שַׂר-חֲמִשִּׁים וּנְשׂוּא פָנִים וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ.“ (ישעיהו ג, פסוק ג)
- ”כִּי הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּכֶם נְחָשִׁים צִפְעֹנִים אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם לָחַשׁ וְנִשְּׁכוּ אֶתְכֶם נְאֻם-יְהוָה.“ (ירמיהו ח, פסוק יז)
- ”אִם-יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא-לָחַשׁ; וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן.“ (קהלת י, פסוק יא)
- ”החתן ירא את הכלבים… וכך היה עושה! אם יתנפל עליו כלב ונפל ארצה על פניו ולחש לחש חרש – סגולה מפני הכלבים.“ (הראשונה, מאת משה סמילנסקי, בפרויקט בן יהודה)