”החתן ירא את הכלבים… וכך היה עושה! אם יתנפל עליו כלב ונפל ארצה על פניו ולחש לחש חרש – סגולה מפני הכלבים.“ (הראשונה, מאת משה סמילנסקי, בפרויקט בן יהודה)
המילה מופיעה פעמיים בלבד במקרא, בספר נחמיה, ככינוי של אדם: ”וְעַל-יָדוֹ הֶחֱזִיק שַׁלּוּם בֶּן-הַלּוֹחֵשׁ שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ יְרוּשָׁלִָם הוּא וּבְנוֹתָיו.“ (נחמיה ג, פסוק יב)
”טבעון העתיקה – לחש עובר בין שיירי אלוניה המפותלים, לחש עיתים, מאוויים, מלחמות וזכרונות“ (טבעון, מאת אסתר ראב, בפרויקט בן יהודה)
דיבור בקול שקט מאוד, כך שרק הקרובים ביותר לדובר יכולים לשמוע אותו.
”נוהגת היתה נערה זו להתפלל לעתים בקול לחש, בעת שהשתררה ביניהם השתיקה. מתפללת בנעימה קלושה, נעימת התפילה בכנסיה.“ (רישומים, מאת שושנה שרירא, בפרויקט בן יהודה)
לשון המקרא אמירה שמאמינים מייחסים לה סגולה לשינוי המציאות בהווה, או בעתיד.
”החתן ירא את הכלבים… וכך היה עושה! אם יתנפל עליו כלב ונפל ארצה על פניו ולחש לחש חרש – סגולה מפני הכלבים.“ (הראשונה, מאת משה סמילנסקי, בפרויקט בן יהודה)
יש להוסיף לדף זה את הערך: לִחֵשׁ.
ערך בוויקיפדיה: לחש