סור

יש להוסיף לדף זה את הערך: סוּר (שם עצם).

סְוָר

לשון חז"ל צֶבֶר, ערימה.
- ”המטה והכסא והספסל וקתדרא ועריסה שנתפרקה. וכן קורה שנשברה. וכן סואר של קורות שנשבר. אין מסיקים בהן ב יום טוב לפי שאינן מן המוכן.“ (תוספתא, מסכת יום טוב, פרק ג, הלכה יא, מאת מחבר לא ידוע, לפני שנת 300, באתר מאגרים)
- ”אם הציפו סואר של קורות ארזים שיש בו משקל ג' מאות ככר על המים, אזי יכולים לטעון עליו עד כדי קרוב למאה ככר, ולהשיטו על פני המים.“ (איגרות החכמה, מאת מנדל לפין, 1789, באתר מאגרים)

סוורים בנמל ניו יורק, 1912

עברית חדשה (ימאות) עובד נמל העוסק בטעינה ובפריקה של מטענים לאוניות.
- ”מיכאל ראש וראשון לסוארים בנמל. ראש וראשון גם במדות גופו, כוחותיו ומומחיותו במקצועו שעבד בו מנעוריו בסאלוניקי.“ ("דבר", 24 בפברואר 1938, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

מחידושי דוד רמז.^[1] מן סָוַר וגם סָוָּאר בלשון חז"ל – ערם, סידר בערימה או בצֶבֶר אחד.
האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970; מילון למונחי התחבורה היבשתית (תשע"ב), 2012.

ערך בוויקיפדיה: Stevedore

לשון המקרא יסוד,שורש,מהות. נאמר לרוב בהקשר שלילי
- ”אָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק (שרק), כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי ?! סוּרֵ֖י הַגֶּפֶן - נָכְרִיָּה“ (ירמיהו ב, פסוק כא)
- ”מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְהוָה, כָּל-עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ; וְסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ, כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם-חַיִּים אֶת-יְהוָה“ (ירמיהו יז, פסוק יג)
- ”הזהירה תורה בל"ו מקומות ואמרי לה במ"ו מקומות בגר מפני שסורו רע“ (בבלי, מסכת בבא מציעא – דף נט, עמוד ב).
- סור הערוה ומקור הנדה כור העוון ומבנה החטאה ?רוח? התועה ונעוה מגילת ההודיות, שורה 23

בציווי על חג המצות נאמר: ”וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ“ (שמות יג, פסוק ז). שאור הוא חתיכה של בצק חמוץ המתפיחה את העיסה לפני האפייה והופכת אותה לחמץ. לכן בהשאלה שְׂאוֹר הוא יסוד ושורש, מקור היווצרות הדבר. צורתו המקורית של הביטוי 'חזר לסורו' הייתה כנראה 'חזר לשְׂאוֹרוֹ', כלומר 'חזר למקורו, למצבו הראשוני'. ואומנם בתלמוד הירושלמי מצוי הכתיב ”חזר לסיאורו“ (ירושלמי, מסכת עבודה זרה – דף ב, עמוד ב), ובמקצת כתבי היד של מכילתא דרבי ישמעאל מוצאים: לפי שסיאורו רע נזיקין / פרשה יח.