נטה
נָטָה
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | נטה |
| שורש וגזרה | נ־ט־י/ה, גזרת חפ"נ וגזרת נל"י/ה |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- סָטָה הַצִּדָּה, פָּנָה לְעֵבֶר־ (גם בהשאלה).
- "הֲיָם בֵּינִי וּבֵינֶיךָ/ וְלֹא אֶטֶּה לְחַלּוֹתְךָ/ וְלֹא אָרוּץ בְּלֵב חרד/ וְאֵשֵׁב עַל קְבוּרָתְךָ?..." "הֲיָם בֵּינִי וּבֵינֶיךָ", רבי שמואל הנגיד
- ”...דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול...“ (במדבר כ, פסוק יז)
- ”וַתֵּט הָאָתוֹן מִן-הַדֶּרֶךְ, וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה...“ (במדבר כב, פסוק כג)
- עָרַך וּפָרַשׂ (וּבְיִחוּד אֹהֶל).
- ”וַיִּסַּע, יִשְׂרָאֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר“ (בראשית לה, פסוק כא)
- ”וַיָּבִיאוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִיד...“ (דברי הימים א׳ טז, פסוק א)
- (דקדוק) עָבַר וְהִשְׁתַּנָּה (פֹּעַל אוֹ שֵׁם) בְּצוּרָתוֹ בַּמִּין, בַּזְּמַן, בְּכִנּוּי הַגּוּף אוֹ הַקִּנְיָן, בַּבִּנְיָן אוֹ בַּמִּסְפָּר.
- "פְּעלים אחדים נוֹטִים בהפעיל (ובהפעל) בִּתנועה קצרה וּבדגש בפה"פ..." מתוך: דקדוק עברי שיטתי", מהדורה שישית, יהושע בלאו
- הפועל "לָקַח" הוא היחיד בשפה העברית הנוטה בהיבלע הלמ"ד בצורות הציווי והעתיד.
- נִשְׁעַן אוֹ נַעֲשָׂה כָּפוּף בְּקוֹמָתוֹ.
- ”לֹא-יֶעְשַׁר, וְלֹא יָקוּם חֵילוֹ; וְלֹא יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָם“ (איוב טו, פסוק כט)
- "תבואה נוטה על גבי תבואה, וירק על גבי ירק..." (משנה, סדר זרעים, מסכת כלאיים, פרק ב')
- "אילן שהוא נוטה לרשות הרבים-קוצץ, כדי שיהא הגמל עובר ברוכבו" (משנה, סדר נזיקין, מס, פרק ב')
- הִטָּה וְהִפְנָה אֶל־.
- לשון המקרא (אַחֲרֵי־) הִסְכִּים עִם־, צִדֵּד וְחִזֵּק אֶת־.
- ”לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת; וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת“ (שמות כג, פסוק ב)
- ”וְהַשְּׁמֻעָה בָּאָה עַד יוֹאָב, כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה, וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה“ (מלכים א׳ ב, פסוק כח)
- לשון המקרא (מִן־ או מֵעִם־) סָר וְעָזַב אֶת־, נָטַשׁ וְהִפְקִיר.
- ”קְנֵה חָכְמָה, קְנֵה בִינָה; אַל-תִּשְׁכַּח וְאַל תֵּט מֵאִמְרֵי פִי“ (משלי ד, פסוק ה)
- ”זֵדִים, הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד; מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי“ (תהילים קיט, פסוק נא)
- ” רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי; מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי“ (תהילים קיט, פסוק קנז)
- (ימאות) (נאמר על אניה או על סירה:) רכנה בזווית לצד אחד, בין בשל פעולת הרוח על המפרשים או בשל חלוקה לא שווה של המטען בבטן האניה או של אנשים על סיפון הסירה.
- "כהרף־עין הספינה כולה נוטה על צדה, וכל בורג שבה נרעש כראשי־המסמרים של בית ישן ביום־כְּפוֹר. (הרמן מלוויל, מובי דיק. תרגם מאנגלית: אהרן אמיר)
- "הס, ילד. הספינה על צד / נוטה מזעף רוח." (על אם הדרך, מאת נתן אלתרמן)
גיזרון
עריכה- פועל מקראי, שורש מקביל באכדית - nitu, וכן בארמית - נְטָא.
- 8. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970: "הָאֳנִיָּה נוֹטָה".
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגומים
עריכהראו גם
עריכה
| השורש נטה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
נִטָּה
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | ניטה |
| שורש וגזרה | נ־ט־י/ה, גזרת חפ"נ וגזרת נל"י/ה |
| בניין | נִפְעַל |
- לשון המקרא נִמְתַּח וְנִפְרַשׂ.
- (דקדוק) עָבַר וְהִשְׁתַּנָּה (פֹּעַל אוֹ שֵׁם) בְּצוּרָתוֹ בַּמִּין, בַּזְּמַן, בְּכִנּוּי הַגּוּף אוֹ הַקִּנְיָן, בַּבִּנְיָן אוֹ בַּמִּסְפָּר.
- רוב פועלי גזרת הכפולים נִטִּים בעתיד של בניין קל בקמץ באות האית"ן ובחולם חסר בעה"פ.
- הוּסַט וְהוּזַז לְכִוּוּן־.
- "...יָסֹב הַצַיָּד הצידה וייזהר לבלתי יִנָּטֶה אל הצד שמשם יָפוּחַ הָרוח..." מנדלי מוכר ספרים, "תולדות הטבע", פרק א'
גיזרון
עריכה- פועל מקראי, שורש מקביל באכדית - nitu, וכן בארמית - נְטָא.
צירופים
עריכהמילים נרדפות
עריכהראו גם
עריכה
| השורש נטה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|