הואיל
הוֹאִיל
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | הואיל |
| שורש וגזרה | י־א־ל, גזרת נפ"יו |
| בניין | הִפְעִיל |
- לשון המקרא פָּתַח בְּדָבָר, הֵחֵל לַעֲשוֹׂת.
- לעולם לפני ו' או לפני ש' פֹּעַל הֶסְבֵּר; מִכֵּיוָן שֶׁ-, מֵאַחַר שֶׁ-, יַעַן-.
- "שחטה בלא עץ ארז ואזוב ושני תולעת רבי יעקב אומר הואיל ונשחטה שלא כתקנה- מותרת..." (תוספתא, סדר טהרה, מסכת נגעים, פרק ח', ח')
- "הואיל ולא זכה מזבח בבשרה לא יזכו הכהנים בעורה עולת הקדש אין עורה לכהנים..." (תוספתא, סדר קודשים, מסכת זבחים, פרק י"א, ד')
- לשון המקרא גָּמַר אֹמֶר (בִּמְיֻחָד אַחֲרֵי הִסּוּס).
- ”וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו וַיֹּאֶל לָלֶכֶת, כִּי לֹא נִסָּה, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל: לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה, כִּי לֹא נִסִּיתִי; וַיְסִרֵם דָּוִד מֵעָלָיו“ (שמואל א׳ יז, פסוק לט)
- לשון המקרא צֵרַף בִּשְׁבוּעָה, הִשְׁבִּיעַ אֶת-.
- ”וַיֹּאֶל שָׁאוּל אֶת הָעָם לֵאמֹר: אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם עַד הָעֶרֶב וְנִקַּמְתִּי מֵאֹיְבַי, וְלֹא טָעַם כָּל-הָעָם לָחֶם“ (שמואל א׳ יד, פסוק כד)
- נַעֲנָה בְּחִיוּב, הִסְכִּים.
- ”...וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הָאִישׁ, הוֹאֶל-נָא וְלִין, וְיִיטַב לִבֶּךָ“ (מלכים ב׳ ו, פסוק ג)
- ”כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה אֶת-עַמּוֹ [...] כִּי הוֹאִיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם“ (שמואל א׳ יב, פסוק כב)
- התואילי לרקוד עמי הערב?
- סוף סוף הואיל בטובו לפתוח את הדלת