אבה
אָבָהעריכה
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | אבה |
| שורש וגזרה | א־ב־י/ה,גזרת נפ"א וגזרת נל"י/ה |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון המקרא [מליצה] הסכים, היה מוכן.
- ”וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם“ (שמות י, פסוק כז)
- ”אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵֽלוּ“ (ישעיהו א, פסוק יט)
- ”וַיֹּאמֶר הַמֶּלְצַר לָתֵת לוֹ אֶת־שְׂכָרוֹ, וּלְשַׁלְּחוֹ, וְלֹא אָבָה שְׁלֹמה לָקַחַת“ (שלמה ואשמדאי, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- ”דִּמְעַת עֵינִי בָּקְעָה וְנָטָפָה/ וַתִּמֹּג כֻּלָּהּ בַּכְּפוֹר./ כָּל שֶׁנַּפְשִׁי בְּלַהַט תֹּאבֶה/ נֶאֱפַד צִנָּה וָקֹר“ (דִּמְעַת עֵינִי, מאת וילהלם מילר, בתרגום יהודה שרת בזֶמֶרֶשֶׁת)
גזרוןעריכה
- בפאפירוס קוֹלֶר בו מפורטות מנחות העם הנובי המועלות לפרעה מופיעה המילה (אָבְּ, ab) בהוראת לייחל ל-[1] . ערבית בהגיית אֲבִּי,אָבַּהּ أَبَى בהוראה (מנוגדת לעברית... ולמצרית הקדומה) דחייה, התנגדות, סירוב.
הערהעריכה
- הפעלים בגזרת פ"א כגון - אָבַד, אָבָה, אָכַל, אָמַר, אָפָה נוטים בעתיד בבניין קל בביטול קבוע של האל"ף (בהגייה; ובצורת המדבר אף בכתיב), כגון אֹבַד, יֹאבֶה, תֹּאכַל, נֹאמַר, יֹאפוּ. שאר פועלי פ"א נוטים על דרך השלמים, כגון תֶּאֱזֹר, יֶאֱרֹב, תֶּאֱרַךְ, נֶאֱשַׁם, תֶּאֱרַע. בעוד הפעלים אָהַב, אָחַז נוהגים בשתי הדרכים: אֹהַב תֹּאהַב, אֶאֱהַב תֶּאֱהַב; אֹחַז תֶּאֱחֹז. הפועל אָהַד נוטה כנטיית אָהַב: אֹהַד יֹאהַד, אֶאֱהַד יֶאֱהַד.[2].
מילים נרדפותעריכה
ניגודיםעריכה
תרגוםעריכה
מידע נוסףעריכה
- פועל זה מופיע 71 פעמים במקרא וב־70 מתוכן קודמת לו מילת שלילה או תנאי ("לא", "לוא" ו"אם"). הפעם היחידה שבה אין זה קורה היא ”הֲיֹאבֶה רֵּים עָבְדֶךָ אִם יָלִין עַל אֲבוּסֶךָ“ (איוב לט, פסוק ט).
- יתכן שיש קשר לשורש אהב, בהבנת חז"ל את הפסוק תבנית:צט/מקרא שלא לאהוב המסית[3]
ראו גםעריכה
| השורש אבה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
אֵבֶהעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אבה |
| הגייה* | eveh |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
- לשון המקרא קנה סוף.
גיזרוןעריכה
- המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל. מקביל לאכדית: apu – קנים .
- אכדית, בהגיית: (𒄑𒄀, אַפֻּ) שהיו סירות קנה סוף ונחשבו לסירות קלות ולפיכך מהירות.
פרשנים מפרשיםעריכה
- תרגום יונתן: "אִלְפַיָא דִטְעִינִין מִגְדַיָא" - אניות טעונות מגדים, כלומר מפרש 'אבה' קרוב לפועל אָבָה.
- ראב"ע: "יש אומרים שם מקום או שם נהר שוטף, ויש אומרים פירות, כמו: וְאִנְבֵּהּ שַׂגִּיא (דניאל ד,ט) והראשון נכון." וגם הוולגטה תרגם: poma - פֵּרוֹת (והשוו אֵב).
- פשיטתא: "אלפא סגיאתא דבעלדבבא" - אניות גדולות של שונאים. כנראה פירש 'אבה' בהוראת: אויב.
צירופיםעריכה
מילים נרדפותעריכה
תרגוםעריכה
- אנגלית: reed