נבון

נָבוֹן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נבון
הגייה^*	navon
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ב־י־ן
דרך תצורה	משקל נִקְטָל
נטיות	ר׳ נְבוֹנִים; נ׳ נְבוֹנָה, נ"ר נְבוֹנוֹת

שמפעיל שיקול-דעת, מהיר מחשבה.
- ”וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל־יוֹסֵף; אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת־כָּל־זֹאת, אֵין־נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ.“ (בראשית מא, פסוק לט)
- ”הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים, וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם; וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם.“ (דברים יא, פסוק ג)
- ”כִּי אֱוִיל עַמִּי, אוֹתִי לֹא יָדָעוּ – בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה, וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה; חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע, וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ.“ (ירמיהו ד, פסוק כב)
- ”בִּקֶּשׁ־לֵץ חָכְמָה וָאָיִן; וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל.“ (משלי יד, פסוק ו)

השורש ב־י־ן הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

בצורת הֶעבר של בניין קל, מופיעה הטיה עם תנועה חוצצת: ”בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ, אֲנִי דָּנִיֵּאל, בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים...“ (דניאל ט, פסוק ב). אולם האקדמיה ללשון העברית פסלה הטיה זו, שורש זה ושורשי ע"וי יוטו בלא תנועה חוצצת בזמן העבר; בָּנוּ, בַּנְתִּי, בַּנְתְּ וכו'...