מרכז
מֶרְכָּזעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מרכז |
| הגייה* | merkaz |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ר־כ־ז |
| דרך תצורה | משקל מִקְטָל |
| נטיות | ר׳ מֶרְכָּזִים; מֶרְכַּז־, ר׳ מֶרְכְּזֵי־ |
- לשון ימי הביניים האזור בגוף כלשהו שמרחקיו מכל קצות־הגוף שווים, בקרוב.
- "מרכז - מלה ערבית, העתקנוה אל לשוננו לצרכנו אליה, והיא שם לנקודה האמצעית שבתוך העגולה אשר כל הקוים היוצאים ממנה אל אי זה חלק שיהיה מן הקו הסובב בעגולה כולם שווים." (ר' שמואל אבן תבון, 'פירוש המילות הזרות', נספח לתרגומו למורה נבוכים, 1244)
- ”מרכז" הוא, כידוע, מושׂג יחוסי. כשם שלא יצויר "אב" בלי בנים, כך לא יצויר "מרכז" בלי "היקף“ (מילים ומושגים, מאת אחד העם, בפרויקט בן יהודה)
- הגלגל מסתובב סביב הציר הנעוץ במרכזו
- בהשאלה: מקום חשוב, לב העניין
- ”מרכז צריך עתה לישראל, כמרכז אשר היה לו תמיד בגלותו – אשר כחו תהיה התורה. כי רק התורה כחנו באמת, ורק בירושלם נוכל להקים עתה מרכז לדתנו“ (מרכז צריך עתה לישראל, מאת אליעזר בן יהודה, בפרויקט בן יהודה)
- אני גר במרכז הארץ.
- דרישות העובדים עמדו במרכזו של הדיון שערכה הנהלת המפעל.
- (מתמטיקה) אוסף האיברים בחבורה המתחלפים עם כל יתר האיברים בה.
גיזרוןעריכה
- מחידושי התיבונים. מערבית: مَرْكَز (מַרְכַּז) במשמעות "מרכז, עמדה". שמושים ראשונים של המלה היו כנראה בספרות המתמטיקה של ימי הבינים. למשל: בפתיחת ספר המשיחה והתשבורת נכתב: ושטח העגול הוא המקיף אותו קו אחד ובאמצעיתו נקודה שכל הקוים הישרים היוצאים ממנה אל הקו המקיף הם שוים זה אל זה, והנקודה הזאת נקראת ציר העגול ונקרא בלשון הערבי מרכז" (ספר המשיחה והתשבורת, מאת אברהם בר חייא)
צירופיםעריכה
נגזרותעריכה
מילים נרדפותעריכה
ניגודיםעריכה
תרגוםעריכה
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
 ערך בוויקיפדיה: מרכז |
| השורש רכז | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|