לקט

לֶקֶט

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	לקט
הגייה*	leket
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ל־ק־ט
דרך תצורה	משקל קֶטֶל
נטיות	ר':לְקָטִים, נ"י: לֶקֶט־, נ"ר: לִקְטֵי־, כ': לִקְטִי, לִקְטָם, לְקָטֵינוּ, לִקְטֵיכֶם

1. לשון המקרא שְׁאֵרִיּוֹת הַיְבוּל אַחֲרֵי קְצִירָתוֹ הַמֻּשְׁאָרוֹת לֶעָנִי שֶׁיְלַקְּטָן.

   • ”...וְלֶקֶט קְצִירְךָ, לֹא תְלַקֵּט“ (ויקרא יט, פסוק ט)
   • ”...לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ, וְלֶקֶט קְצִירְךָ, לֹא תְלַקֵּט. לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם...“ (ויקרא כג, פסוק כב)

2. עברית חדשה מִקְבַּץ פְּרִיטִים שֶׁנֶּאְסְפוּ יַחַד.

   • לקט שיריו של המשורר אוחו לכדי חוברת אחת.

גיזרון

• מקור המילה מקראי (ראה עוד להלן).

ראו גם

• לקיטה
• מלקטת
• אוסף

לָקַט

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	לקט
שורש וגזרה	ל־ק־ט, גזרת השלמים
בניין	פָּעַל (קַל)

1. הֵבִיא פְּרִיטִים פְּזוּרִים לְמָקוֹם אֶחָד, אָסַף וְקִבֵּץ.

   • ”וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל-רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי, אַל-תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר...“ (רות ב, פסוק ח)
   • ”וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים, וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ-גָל...“ (בראשית לא, פסוק מו)
   • ”וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה-שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד...“ (שמות טז, פסוק כב)
   • "...וזה פעמים רבות קרה, שאכל הדוב את הפרי מִסַּלִּים, אשר בידי הנערות, הַלּוֹקְטוֹת ביער..." מנדלי מוכר ספרים, "תולדות הטבע", פרק א'

2. לשון המקרא תָּלַשׁ וְנָטַל, קָטַף.

   • ”דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ, לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים, וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים“ (שיר השירים ו, פסוק ב)

3. לשון חז"ל תִּקֵּן קֶרַע בְּבֶגֶד בִּתְפִירָה אוֹ בִּכְלִיבָה אוֹ בִּטְלִיאָה.

   • "...וכולן רשאין לשוללן ולמוללן וללוקטן ולעשותן כמין סולמות אבל לא לאחותן אמר רב חסדא" (תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת מועד קטן, דף כ"ו, א')

גיזרון

• מן המקרא, קרוב להוראת השורש לק"ט השורש נק"ט (תפס, אחז), בהתחלף למ"ד בנו"ן, וכן באכדית: laqatu- גרף, אסף, ארמית: לְקַט, ערבית: لَقَطَ- ליקט, لَقْط (קרי: לַקְט)- לֶקֶט שיבולים.

נגזרות

• לקיטה
• לקיט
• לָקוֹט^{[דרושה הבהרה]}
• נלקט

מילים נרדפות

• אסף (1)
• כָּנַף (1)
• קיבץ (1)
• צבר (1)
• קטף (2)
• ארה

ראו גם

• נקט
• מלקט

לִקֵּט

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	ליקט
שורש וגזרה	ל־ק־ט, גזרת השלמים
בניין	פִּעֵל

1. הֵבִיא פְּרִיטִים פְּזוּרִים לְמָקוֹם אֶחָד, אָסַף וְקִבֵּץ.

   • ”וְהָיָה כֶּאֱסֹף קָצִיר קָמָה, וּזְרֹעוֹ שִׁבֳּלִים יִקְצוֹר; וְהָיָה כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים בְּעֵמֶק רְפָאִים“ (ישעיהו יז, פסוק ה)
   • ”וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט...“ (ויקרא יט, פסוק י)
   • "...הוציאו מן הבשר את כל חלקי המזון אשר בו וַיְלַקְּטוּם בִּכְלִי..." ישראל פרנקל, "שומר הבריאות", עמ' 21
   • "פירות שנתפזרו- מְלַקֵּט אחד אחד..." (תוספתא, סדר מועד, מסכת שבת, פרק י"ז)

2. קָטַף, תָּלַשׁ וּמָשַׁךְ מִן צֶמַח.

   • "ליקט עשבים להאכיל לבהמתו..." (משנה תורה להרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ג')
   • "כיצד מתעשרין לזרע ולירק? שאם ליקט הירק לאוכלו, מפריש תרומה ומעשרות ואחר כך אוכל" (משנה תורה להרמב"ם, ספר זרעים, הלכות תרומות, פרק ה')

3. לשון חז"ל אָחַז בְּיָדָיו, תָּפַס.

   • "כדור שלבנות [...] שהן מְלַקְּטוֹת בה וזורקות לכאן ולכאן. כך הם דברי חכמים. זה אומר טעמו וזה אומר טעמו" (במדבר רבה, פרשה י"ד, סימן ד')

נגזרות

• ליקוט
• לקטן
• ילקוט

מילים נרדפות

• אסף (1)
• כָּנַף (1)
• קיבץ (1)
• צבר (1)
• תפס (3)
• אחז (3)

ראו גם

• הלקיט
• מלקט

לֻקַּט

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	לוקט
שורש וגזרה	ל־ק־ט, גזרת השלמים
בניין	פֻּעַל

1. נִקְבַּץ וְהוּבָא לְמָקוֹם אֶחָד, נֶאֱסַף.

   • ”...וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל“ (ישעיהו כז, פסוק יב)
   • "...מכתבים מְלֻקָּטִים ממבחר ספרי הקודש..." רמא"ג, "קריית ספר", עמ' 3

2. נִקְטַף, נִתְלַשׁ מִן צֶמַח (עָלֶה, פְּרִי, נִצָּן וכד').

   • "...ושושנים כְּלֻקְּטוּ מבין החוחים..." אלעזר הקליר, "קדושתא לפסח"

מילים נרדפות

• נלקט (1)
• נאסף (1)
• נצבר (1)

ניגודים

• פוזר
• הופץ

ראו גם

• התלקט