לֶקֶט עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא לקט
הגייה* leket
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ל־ק־ט
דרך תצורה משקל קֶטֶל
נטיות ר':לְקָטִים, נ"י: לֶקֶט־, נ"ר: לִקְטֵי־, כ': לִקְטִי, לִקְטָם, לְקָטֵינוּ, לִקְטֵיכֶם
  1. לשון המקרא שְׁאֵרִיּוֹת הַיְבוּל אַחֲרֵי קְצִירָתוֹ הַמֻּשְׁאָרוֹת לֶעָנִי שֶׁיְלַקְּטָן.
    • ”...וְלֶקֶט קְצִירְךָ, לֹא תְלַקֵּט“ (ויקרא יט, פסוק ט)
    • ”...לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ, וְלֶקֶט קְצִירְךָ, לֹא תְלַקֵּט. לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם...“ (ויקרא כג, פסוק כב)
  2. עברית חדשה מִקְבַּץ פְּרִיטִים שֶׁנֶּאְסְפוּ יַחַד.
    • לקט שיריו של המשורר אוחו לכדי חוברת אחת.

גיזרון עריכה

  • מקור המילה מקראי (ראה עוד להלן).

ראו גם עריכה

לָקַט עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא לקט
שורש וגזרה ל־ק־ט, גזרת השלמים
בניין פָּעַל (קַל)


  1. הֵבִיא פְּרִיטִים פְּזוּרִים לְמָקוֹם אֶחָד, אָסַף וְקִבֵּץ.
    • ”וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל-רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי, אַל-תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר...“ (רות ב, פסוק ח)
    • ”וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים, וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ-גָל...“ (בראשית לא, פסוק מו)
    • ”וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה-שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד...“ (שמות טז, פסוק כב)
    • "...וזה פעמים רבות קרה, שאכל הדוב את הפרי מִסַּלִּים, אשר בידי הנערות, הַלּוֹקְטוֹת ביער..." מנדלי מוכר ספרים, "תולדות הטבע", פרק א'
  2. לשון המקרא תָּלַשׁ וְנָטַל, קָטַף.
    • ”דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ, לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים, וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים“ (שיר השירים ו, פסוק ב)
  3. לשון חז"ל תִּקֵּן קֶרַע בְּבֶגֶד בִּתְפִירָה אוֹ בִּכְלִיבָה אוֹ בִּטְלִיאָה.

גיזרון עריכה

  • מן המקרא, קרוב להוראת השורש לק"ט השורש נק"ט (תפס, אחז), בהתחלף למ"ד בנו"ן, וכן באכדית: laqatu- גרף, אסף, ארמית: לְקַט, ערבית: لَقَطَ- ליקט, لَقْط (קרי: לַקְט)- לֶקֶט שיבולים.

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

ראו גם עריכה

לִקֵּט עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא ליקט
שורש וגזרה ל־ק־ט, גזרת השלמים
בניין פִּעֵל


  1. הֵבִיא פְּרִיטִים פְּזוּרִים לְמָקוֹם אֶחָד, אָסַף וְקִבֵּץ.
    • ”וְהָיָה כֶּאֱסֹף קָצִיר קָמָה, וּזְרֹעוֹ שִׁבֳּלִים יִקְצוֹר; וְהָיָה כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים בְּעֵמֶק רְפָאִים“ (ישעיהו יז, פסוק ה)
    • ”וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט...“ (ויקרא יט, פסוק י)
    • "...הוציאו מן הבשר את כל חלקי המזון אשר בו וַיְלַקְּטוּם בִּכְלִי..." ישראל פרנקל, "שומר הבריאות", עמ' 21
    • "פירות שנתפזרו- מְלַקֵּט אחד אחד..." (תוספתא, סדר מועד, מסכת שבת, פרק י"ז)
  2. קָטַף, תָּלַשׁ וּמָשַׁךְ מִן צֶמַח.
  3. לשון חז"ל אָחַז בְּיָדָיו, תָּפַס.

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

ראו גם עריכה

לֻקַּט עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא לוקט
שורש וגזרה ל־ק־ט, גזרת השלמים
בניין פֻּעַל


  1. נִקְבַּץ וְהוּבָא לְמָקוֹם אֶחָד, נֶאֱסַף.
    • ”...וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל“ (ישעיהו כז, פסוק יב)
    • "...מכתבים מְלֻקָּטִים ממבחר ספרי הקודש..." רמא"ג, "קריית ספר", עמ' 3
  2. נִקְטַף, נִתְלַשׁ מִן צֶמַח (עָלֶה, פְּרִי, נִצָּן וכד').
    • "...ושושנים כְּלֻקְּטוּ מבין החוחים..." אלעזר הקליר, "קדושתא לפסח"

מילים נרדפות עריכה

ניגודים עריכה

ראו גם עריכה